פרק 1: אלי ברקת | לכל אחד יש חלק: פדגוגיה מבוססת זהות – שורשים וכנפיים

[00:00:05] Speaker A: מה זה הפדגוגיה של זהויות? [00:00:07] Speaker B: ואיך היא משנה את הדרך שבה אנחנו מלמדים ולומדים? [00:00:10] Speaker A: מה זה אייג'נסי? [00:00:11] Speaker C: ואיך תלמיד יכול גם לבחור, לפעול ולהשפיע? [00:00:14] Speaker B: מה זה הון תרבותי? ואיך הוא משפיע על קידום אוגנות בחינוך? [00:00:17] Speaker A: איך שומעים את הקול הפנימי של התלמיד ונותנים לו מקום? [00:00:21] Speaker C: מה זה אומר לפעול מתוך אוגנות? כמנהלת? כמורה? כאדם? [00:00:27] Speaker A: שלום, ברוכות וברוכים הבאים לפודקאסט החלה למעשה. שמי מוריית תלמור, ואני מנהלת את היחידה לטיפול בפרט באגף חינוך יסודי במשרד החינוך, ומובילה גם את תחום ההוגנות בחינוך בעולם השתנה. אחרי 30 פרקים שעסקו בהחלה ובמתן מענה לפרט בכיתה ההיטרוגנית, אנחנו יוצאים במעדורה מיוחדת שמתמקדת בהיבטים של הוגנות בחינוך. אני מזמינה אתכם לצלול ביחד איתי, ועם מומחים ומומחיות מהתחום, כדי להבין מהו חינוף הוגן, ואיך המושגים agency, co-agency, ופדגוגיה של זהויות קשורים אליו. הפרק הזה ישמש מבוא למעד הורה כולה. מתחילים. [00:01:06] Speaker C: הייתי בטוח שאני הולכת לנצח בכידון. [00:01:09] Speaker A: זהו אלי, ותכף נכיר אותו יותר. [00:01:12] Speaker C: הייתי ממש טוב בלימודים. למדתי הרבה לחידון של פסח. עדיאתי עד הגמר. ואז ביקשו ממני להגיד את כל השיר האחד מי יודע. אבל מהסוף להתחלה. כשהגזעתי לשניים מי יודע, אמרתי שזה משה ואהרון. אמרו שטעיתי, ולא זכיתי. רק אחר כך גיליתי שבבתים אחרים אומרים ששניים זה שני לוחות הברית. אז חשבתי שאני לא מספיק טוב. אבל היום אני מבין שהבעיה הייתה אצל הבוחנים, שלא בדקו שיש יותר בתשובה אחת. [00:01:44] Speaker A: אלי, מה היית אומר לילד של פעם? [00:01:47] Speaker B: אני חושב שהייתי מחבק אותו. הייתי מחבק אותו ו... אומר לו שדווקא מזה שעצרו אותך, יש לה המון מקום לצמוח. ולבדוק שיש הרבה גרסות בעולם, וכמעט לכל שאלה יש עוד הרבה שאלות שלא נשאלו, ויש עוד מלא תשובות שזה הזמן שלך לחקור אותן ולהביא אותן לעולם. [00:02:11] Speaker A: נהדר. אז זה הזמן להציג את אלי ברקט, מנכל כל ישראל, חברים. שלום, אלי. [00:02:16] Speaker B: היי, הלאה, נהלן. [00:02:17] Speaker A: אז למי שלא הבין, מדובר בסיפור האישי שלך, ומעבר לעובדה שלא זכית במקום הראשון, אז אני מניחה שהיית שמח שמישהו יחבק אותך באותו זמן. מעניין אותי לדעת למה הסיפור הזה כל כך חשוב. למה דווקא הסיפור הזה? [00:02:34] Speaker B: אז קודם יש מלא סיפורים. ויש גם מלא סיפורים שלי, שהם טיפה אחרים. אל כל אדם יש סיפור. והשאלה הגדולה שאני רוצה לשים זה עד כמה המקום שממנו אנחנו באים לבית הספר מקבל מקום של כבוד, מקום חיובי. עד כמה הוא נוכח בבית הספר. והטענה שלי שככל שהילד יכול לראות בעולם בית הספר, את עצמו, את המשפחה שלו, את השאלה מאיפה הוא בא. בתוך בית הספר, ככה גם הפרפורמנס שלו, ככה הביצועים שלו יותר טובים, ההנהלה ללימידה יותר גדולה, ואם אנחנו רוצים שילדים יוכלו להביא את עצמו באופן מלא, אנחנו צריכים לפתוח להם ולהביא את הבית שלהם לתוך בית הספר. [00:03:15] Speaker A: סיפור הזהויות כאן הוא חשוב. [00:03:18] Speaker B: זה קודם כל מתחיל ממשהו מאוד אישי, והולך למשהו קהילתי ואתני, וזהויות הן לא רק משהו אחד, הן משתנות, ונתחיל לתרגל את המורים לקשב. מורה רגיל להיכנס לכיתה ולדבר. והאם אני יכול לייצר מורה שנכנס לכיתה ומקשיב? וזו ההתחלה של פדגוגיה של זהויות. [00:03:42] Speaker A: מקשיב ומתבונן? [00:03:44] Speaker B: כן, כן, בוודאי. כי יש גם קולות שלא כל הקולות נאמרים בקול רם בכיתה. [00:03:52] Speaker A: אני חושבת שאחד מקורנות היסוד שאתה מדבר עליו עכשיו, וזה כן אותי אם אני טועה, וזה מחזיר אותי למה שלמדתי בערך בשיעור הראשון שלי בתואר, כשלמדתי פסיכולוגיה, הסיפור של הטבול הרסה. זאת אומרת, לא לחשוב שילד שמגיע לבית ספר מגיע כטבול הרסה ולא משנה מאיפה הוא מגיע. [00:04:10] Speaker B: יש סיפור סיני שתלמיד מגיע למורה, ואז הוא נותן לו ספר של תה, ועד שהספר לא מתרוקן אתה לא יכול ללמוד. הגישה שלנו היא בדיוק הפוכה מהדבר הזה. שרבי אלעזר בן אורכנוס מגיע לרבן יוחנן בן זכאי ורוצה ללמוד איתו. אחד השאלות הראשונות שהוא שואל אותו, בן של מי אתה? כי אני חשוב לדעת מאיפה אתה מגיע, כדי שאני אוכל להביא את הבית שלך לתוך בית המדרש שלי. אז התלמיד הוא לא לוח חלק, וגם אני לא צריך לרוקן אותו כדי שאני אוכל למלא אותו ביש שלי, אני צריך לאפשר לו להביא את היש שלו. [00:04:47] Speaker A: האם אתה מרגיש הורח או מרגיש חלק מהבית? [00:04:50] Speaker B: יפה מאוד, יפה מאוד. ככל שאני מרגיש שאני... אני לא יכול להיות בעל הבית, אני יכול להיות איזו דירה משותפת, הרי כולנו חלק ממך משותף, אבל ככל שאני יותר מרגיש שייכות לדבר הזה, זה דבר שלי, פה אני רוצה טיפה להיזהר, כי כשבן אדם מביא את עצמו באופן מלא, ואז הוא דורס דברים אחרים, זה גם לא נכון. אתה צריך להיות מחויב למי שאתה, מאיפה שבאת, אבל גם מחויב שאחרים יוכלו להביא את עצמם באופן מלא. [00:05:18] Speaker A: זאת אומרת, יש כאן עניין כל הזמן של התבוננות גם פנימה וגם להקשר הסביבתי. אני לא יכולה רק להתבונן פנימה, אני גם צריכה לראות באיזה מרחב אני חי. [00:05:26] Speaker B: נכון, נכון. [00:05:27] Speaker A: הילד מגיע עם מטען. הוא מגיע עם מטען של ידע, הוא מגיע עם מטען של חוויות, הוא מגיע עם מטען של ערכים. זה די ברור לכאורה. למה אנחנו צריכים לדבר על זה בצורה מפורשת כל כך? [00:05:39] Speaker B: יש את ניסוי הפרושים. [00:05:43] Speaker A: אני לא מכירה. [00:05:43] Speaker B: מאוד אכזרי, מכניסים פרושים לתוך קופסה צפוחית. פרוש יש לו גובה מסוים שיודע לנטר. וסוגרים את ה... ואז הוא כל פעם שהוא מנטר לגובה שהוא יכול, הוא מקבל למכה. מהמכסה של הקופסה. לאט לאט הוא מתרגל את עצמו כדי להגיע לגובה שהוא לא יקבל את המכה. והגם שאנחנו פותחים את הקופסה, הוא עדיין מנטר עד לגובה הזה ולא פורץ מתוך הקופסה. איזה... [00:06:07] Speaker A: זה נורא עצוב. [00:06:08] Speaker B: איזה חסמים, איזה מכשולים אנחנו שמים בפני הילדים בכיתה כדי שהם לא יקפצו לגובה שהם יכולים. יש לנו ההנחה שהבעיה אצל הילד, שהוא לא פעלן מדי, שהוא לא לוקח אחריות על הדבר הזה, ואני אומר לו בוא תהיה מיקוד שליטה פנימי וכו'. אבל איפה אני מיוצר תקרת הסוכית שהוא כל הזמן מתנגש בי, ואז הוא לאט לאט מצמצם את עצמו. [00:06:33] Speaker A: זאת אומרת שאתה אומר שלפני שאנחנו מדברים על אייג'נסי, שהוא נושא מאוד חשוב, אנחנו גם צריכים להסתכל לא רק על מה מצפים מהילד, אלא איזה סביבה אנחנו מייצרים לו כדי שהוא יוכל להיות פעלן כמו שאנחנו רוצים שהוא יהיה פעלן. [00:06:46] Speaker B: יש סביבה שמעודדת פעלנות, ויש סביבה שמדקת פעלנות. [00:06:52] Speaker A: או מצפה את הפעלנות בלי לעזור בצורה אמיתית. לכאורה היא מעודדת פעלנות, אבל היא לא מייצרת את התשתית המתאימה. [00:07:02] Speaker B: אם אני לא רואה את עצמי, את מה שאני שואל מאיפה באתי בתוך בית הספר, ממלא באופן טבעי, אני אצמצם את עצמי ולא אקפוץ לגובה שאני יכול לקפוץ. זה מדכא פעלנות. [00:07:16] Speaker A: גובה החלום שלי נמוך יותר. [00:07:19] Speaker B: נכון. [00:07:19] Speaker A: זאת אומרת, המערכת החינוך היא המכסה? [00:07:22] Speaker B: אז כן, אנחנו שואלים לשאלות פילוסופיות גדולות כמה המערכת היא דקנית וכמה היא מאפשרת וכולי, אבל... יש לזה גם דברים שהם סוציולוגיים של עניים עשירים, יש לזה גם דברים של תרבות גבוהה, תרבות נמוכה, מה העדה הנכונה שהגעת וכו', מה נחשב חלק מהסיפור הזה. ואנחנו כבר מלא שנים אחרי צריכים לשחרר את עצמנו מהמגבלות שעוצרות אותנו, ולדעת להביא את הסיפורים האלה ב... אני קורא לזה הנחכה חיובית של כל הזהיות בכיתה. כשהילד רואה שאני מדבר על משהו מתוך עולמו כמשהו שראוי ללמידה, אז וואו, אז בפעם הבאה הוא ישתתף, הוא יהיה חלק, וזה חלק מהעולם שלו. [00:08:05] Speaker A: בתחושת השייכות הזאת, האם ההנחכה של הזהות היא זאת שמייצרת את תחושת השייכות של הילד לכיתה? [00:08:15] Speaker B: אני אגיד את זה בהפוך. לפעמים אנחנו טוענים לשייכות, אבל חושבים שהוא יהיה שייך אליי. ואז יש את האני הקבוצתי שאני רוצה שהוא שייך אליי, ואז למה הוא לא משתייך אליי, למה הוא מנוכח וכולי. וצריך לייצר אווירה שאם אני מביא את עצמי, וכל אחד הוא חלק מקיבוץ יותר גדול, אז ממלא הזהות שלי היא חלק מהדבר הזה, ואני ארגיש שייך וכולי. אז כן, תחושת השייכות, אבל שייכות שמייצרת אפשרות למפגש בין זהויות. [00:08:46] Speaker A: שייכות שלא פוגעת בזהות שממנה אני הגעתי. כלומר, לא קור איתוך. מצחיק. [00:08:54] Speaker B: אנשים יכולים להשתנות, הם צריכים לבחור להשתנות, והם צריכים לבחור להשתנות בלי להרגיש אשמה על המקום מאיפה שהם באו. כל העולם משתנה, ואנשים משתנים, ומה שהייתי פעם, אני לא היום, ואני בוודאי לא חי בעולמות של הסבים והסבתות שלי. [00:09:12] Speaker A: אבל אתה בחרת לעשות את זה. [00:09:14] Speaker B: ואני מרגיש המון הערכה וכבוד, ופעם לימדו שאליק בא מהים, ואז בעצם באנו מכלום, ומי שבא מכלום גם לא יכול לתת שום דבר. ובאנו עם משהו ענק, ואנחנו בוחרים, אנחנו לוקחים איתנו לדור הבא. [00:09:29] Speaker A: אז איך עושים את זה? איך מייצרים את אותה תחושת שייכות עם היכולת בחירה והשתנות? [00:09:37] Speaker B: אז זה וואו גדול, ואין הרבה פתרונות קסם. וצריך להחזיק את השאלה, כי גם אם ניתן כמה דרכים לעשות את זה, תמיד צריך להחזיק את השאלה איך עושים את זה, כי זה משתנה מילד לילד, מזמן לזמן. אבל כמו שאמרת בהתחלה, אני צריך לייצר מורה קשוב, ומורה מתבונן, ומורה שהדיפולט שלו הוא לא למלא את החלל של השקט בכיתה, הוא לאפשר לקולות להיות חלק, הוא צריך להכיר את העולמה, ואני אגיד אפילו יותר מזה, לפעמים הוא צריך לדובב את השתיקות, הוא צריך להכיר את העולם של תלמידים שאפילו הם בעצמם לא חשופים אליהם, כי היה איזה דור כזה שנתקע ולא העביר, ופתאום מביא משהו והילד עושה, אה, זה ניצוץ, רגע, מה, זה היה אצל הסבא וסבתא שלי? הוא הולך לחקור, ובמקום לעבוד בשיטת הקספומט, שהידע נמצא אצל המורה והוא מעביר אותו לתלמידים, ואז אני יודע אם הצלחתי, אם הילד יודע את מה שאני יודע כן או לא, אני מאפשר לשאול את השאלות הנכונות, וללכת לחקור בעצמו, ולהביא תשובות שאפילו אני לא הכרתי. [00:10:44] Speaker A: אתה מדבר על חקר מתמיד. זאת אומרת, גם המורה וגם התלמיד צריכים להיות במצב של חקר כל הזמן. [00:10:50] Speaker B: זה טיפה בעיה במערכת חינוך, שאומרת, אוקיי, זה החומר הנלמד. או בוא נבחן אותך על החומר הנלמד, כי יש סוציאליזציה, ואני רוצה שתהיה כזה. אז לא צריך לשים את זה רק על המורה. כל המערכת היא מערכת שמצמצמת, ו... מסייגת, במקום לשחרר ולפתוח. [00:11:12] Speaker A: ובמסגרת הגבולות הקיימים היום, כי לא בכוחנו לפחות, לא בכוחי לשנות את הכול, מה אתם כן עושים כדי לייצר שינוי במערכת? [00:11:24] Speaker B: אז אני מבין שהטקסט, הטקסט יכול להיות טקסט מילולי, הוא יכול להיות בין לדם, הוא יכול להיות סיפור, הטקסט שנמצא במרכז הלמידה, הוא סובל המון המון פרשנויות, והפרשנויות השונות האלה קשורות בשאלות שנשאל. [00:11:39] Speaker A: אני אשמח שתסביר. [00:11:41] Speaker B: אם אני כבר יודע מה השאלה הנכונה, ואני יודע גם מה התשובה הנכונה... [00:11:45] Speaker A: המצופה. התשובה הנכונה זה התשובה המצופה. [00:11:47] Speaker B: כן. אז אני מונע מהילד לשאול שאלות אחרות שלא הבאתי לשולחן, ולתת גם תשובות שאני לא מכיר. [00:11:56] Speaker A: איזה שאלות אחרות היית רוצה שישאלו? [00:12:00] Speaker B: קודם כול, מה אנחנו לומדים? מה החומר שאנחנו לומדים? אולי יש שיר? אם אני מורה לספרות, שאני לא מכיר, והילד יכול להביא. וואו, ציפייה גבוהה שהילד אביא שיר. אבל אולי שיש שיר שאימא שלו שרה, ואני מעודד אותו להביא משהו שלא קיים. אולי אני צריך לחקור בעצמי ולהגיד, אוקיי, אם המפה הקיטטית אומרת שיש לי פה ילדים מכל מיני זרויות, אתניות, אני יכול להביא איזה משהו שמדבר על עולמם? [00:12:31] Speaker A: בחירה מגוונת יותר של טקסטים, שמאפשרת לילדים שונים למצוא את עצמם. [00:12:35] Speaker B: מגוונת ומובררת ורלוונטית. [00:12:38] Speaker A: ורלוונטית. [00:12:38] Speaker B: למי שאני מלמד. [00:12:40] Speaker A: ואז מה אני שואל? מעבר לשאלה של מה אני בוחר, מה עוד אני צריך לשאול? [00:12:47] Speaker B: אני מזמין את הילדים לשאול. ואז יש מלא מלא שאלות, ואני מזמין אותם גם לשאול שאלות טיפשיות. [00:12:55] Speaker A: כלומר, אין כאן שיפוטיות. יש כאן מרחב להתנסות. אין נכון ולא נכון בתוך התהליך הזה. [00:13:00] Speaker B: בוודאי שיש נכון ולא נכון. אני לא פוסל באמיתות. אבל חלק מתהליך הברור זה לאפשר להרבה תשובות להישמע והרבה שאלות להישמע. ואז זה גם יש שאלות שהיינו אומרים פעם שהן לא נכונות, ופתאום הן מעניינות וחשובות, ובעיקר מביאות משהו מעולמם של התלמידים. [00:13:23] Speaker A: עולמם של הצלמידים זה אומר עולמם מהבית. לא רק התחביבים שלהם ודברים אחרים, אלא כל הווייתם, הזהות האישית שלהם. [00:13:32] Speaker B: כן. נגיד שאלה מעניינת, מה הסבא היה אומר על זה? או האם אני יכול לראות את אימא שלי חלק מהמורות בבית הספר? אז נגיד שאלה, מה הסבא היה אומר, היא שמה עקום את הסבא במקום שהוא ראוי להילמד? [00:13:49] Speaker A: קוקו שיש לו מה להגיד, ודבריו חשובים. [00:13:52] Speaker B: כן, נכון, נכון, נכון. [00:13:54] Speaker A: מרתק. ו... [00:13:58] Speaker B: אבל אני חייב אפילו לומר שזה סותר את תפיסה של בית ספר. התחלנו פעם במדרש, איך נוצר בכלל בית ספר. איך נוצר עולם של בית ספר? שבהתחלה מי שהיה לו אבא היה מלמד. נכון. למתם אותם, למתם אתם, אבא עצמו. ואז מי שהיה יתום לא יכול ללמוד. ואז בנו מערכת שאמורה להחליף את ההורים. והשאלה הגדולה, עד כמה בתי הספר, אחרי שנוסדו כדי להחליף את ההורים, יכולים לתת מקום להורים בתוך הדבר הזה? [00:14:31] Speaker A: אתה אומר ששם התחילה הטעות. זאת אומרת, המחשבה בכלל שבית הספר יכול להחליף הורים, זה כבר חשיבה שצריכים לשים אותה בסימן שאלה. [00:14:38] Speaker B: טעות זה קשה, פה מתחילה המורכבות. [00:14:40] Speaker A: פה מתחילה המורכבות. [00:14:42] Speaker B: ועד כמה בית הספר הוא בית ספר שיכול להביא את ההורים לתוך בית הספר, ולא, אני אומר את זה בצורה קשה, בית ספר שמניח שהילדים יתומים. או שיותר נוח לא שאין הורים בסיפור. [00:14:57] Speaker A: המנהלים שומרים לא מעט, ולפעמים גם בצדק, שהם יכולים להתמודד עם הרבה מאוד דברים, אבל עם ההורים קשה להם להתמודד. הורים במגוון של דעות וקולות, זה לא רק הורים מסוג מסוים. זה מעניין, כי התחלת לדבר על הקמה של בתי הספר, ואני נזכרת, אני עברתי פעם שיעור בנושא הזה, שבהחלט בתי הספר התחילו בגיל... הכיתה הראשונה הוקמה לילדים בני 14 ו-16, ואני זוכרת שהיה משהו, איזה מושג שהם בעטו בה, אני מקווה שזה לא היה במורה, אלא באתו בכיסאות ויצאו, ואז הבינו שצריכים להתחיל את זה מגיל צעיר יותר. [00:15:33] Speaker B: נכון. [00:15:34] Speaker A: היה משהו יפה בסיפור הזה של לתת מקום להורים, בערבות ההדדית הזאת, שלא כל ההורים יהודים יכולים, כלכלית, להביא את אותו מורה שילמד בבית, את הילדים פה שהיה נהוג פעם. אבל כשאתה מדבר על זה, המשמעות היא בסופו של דבר שיש כאן אמירה. אנחנו צריכים עוד מישהו שילמד. [00:15:57] Speaker B: המדרש שאני מדבר אליו זה על רבי יהושע בן גמלה. [00:16:00] Speaker A: נכון. [00:16:00] Speaker B: ואז השאלה מה זה גמלה, מה הוא גמל, מה זה גמלה? ואז כאילו יש פירוש שהוא... זה נהר. הוא מעביר את הילדים את הנהר. והשאלה הגדולה, מה זה הנהר? הנהר בין עולם הילדות לעולם המבוגרים, או שזה העולם בין עולם בית הספר לעולם ההורים שלהם. ומי שיכול לייצר את הגשר הזה בין בית ספר ל... להורים, אני חושב, הוא יכול באמת לברור בית ספר שהתרבות של הילדים נוכחת בצורה חיובית דרך ההורים, דרך הסבים, דרך המורשת שלהם. [00:16:34] Speaker A: כלומר, יש הרבה מאוד טקסטים, והרבה מאוד ידע, והרבה מאוד מחשבות ותובנות, ושפות ענפה שבית ספר מביא, אבל אסור להשכוח את מה שנהוג לומר מקובלני מבית אבא. [00:16:48] Speaker B: כן. אבל אני אגיד לך, רגע, אבא שלו היה תמיד חכם עצום, אבא שלי פשוט, אז מה זה משנה מה מקובל, ומאוד משמעותי, אם יש לתורה שלך תורת אב, ואתה בא ממשהו. יש את המחלוקת בין אילאל ושמי, ששמי אומר שלא לקבל ללמוד רק מישהו בין אבות. והאזונים לא. יש תלמיד שלו, הוא לא בן אברהם, יצחק ויעקב, כולנו מגיעים איזשהו עון תרבותי גדול וחשוב שאפשר לשים אותו על השולחן. [00:17:23] Speaker A: אני חושבת שעיקר הדברים שאתה מציג כאן זה באמת הגישור הזה, הגשר הזה, שחייבים לייצר גשר פתוח ורחב ומגוון שמקשר בין הבית לבין בית הספר. [00:17:36] Speaker B: בואו נשאל שאלה יותר קשה. אם זה כזה טבעי, וזה נשמע טבעי, כאילו, למה זה לא קורה? מה המחסומים שיש כדי שזה לא יקרה בצורה זורמת? ויש בתי ספר שזה כן קורה. וזה נכנס לתפיסות שהן תפיסות חוץ בספריות. של מה נכון ומה לא נכון, מה תרבות גבוהה, מה תרבות נמוכה, מה הוא חלק מהסיפור, מה הוא סיפור שלא נשמע. ויש הרבה בעיות מחוץ לעולם בית הספר, שבית הספר צריך להתמודד איתם. זה אחת הבעיות המרכזיות שיש. עד כמה... [00:18:11] Speaker A: הכול מתנקז אחר כך לתוך בית ספר, בסופו של דבר. כל החברה, כל החינוך, זה ממש מיקרו-קוסמוס. [00:18:17] Speaker B: ואז זו ביקורת, מה אתה, המורה היא סופרמן, מה אתה רוצה שתיקח על גבה את כל הבעיות של החברה הישראלית? אבל למעשות, זו הבעיה של התלמידים של הפיצחה, להיות שם עבורה. [00:18:30] Speaker A: ומה אתה מצפה מה המורה שתעשה? עכשיו, דיברנו על הטקסט, דיברנו על השאלות. איך מייצרים את הגשר הזה? לא כשיעור אחד בשבוע, בטקסט אחד, ופעם, מדי פעם אני אביא איזשהו שיר שהילד יגיד, או, גם בבית שלי מקשיבים ל... לשירה הזאת, איך מייצרים את זה כמשהו שהוא מובנה בהוויה בית ספרית? [00:18:55] Speaker B: אני מאמין בתהליכים מקבילים. מורה לא יכולה לעשות את זה עם התלמיד שלה, אם היא לא עשתה את זה עם עצמה. אז קודם כול, סימן השאלה המובנה אליה. עד כמה היא מביאה את עצמה? עד כמה היא בשלום עם המורשת שלה, עם ההורים שלה? עד כמה היא מביאה את זה? בנאדם שיודע להגיד מאיפה אני בא ומביא את זה באופן מלא, הוא יכול גם להיות קשוב ולהגיד, רגע, יש עוד אנשים שיכולים להביא את עצמם. אנחנו, בחלק מהעבודה שלנו, עובדים בנושא של מסורתיות, וילדים מסורתיים בבית הספר, ואז אתה אמר, רגע, רוב המרות הן מסורתיות? בבתי הספר מסוימים. ורוב התלמידים הם מסורתיים. בבתי הספר מסוימים. [00:19:35] Speaker A: בתוכנית הלימודים. [00:19:37] Speaker B: למה זה לא בא לידי ביטוי במה שקורה בבית הספר? ואז אתה מבין שהמורה עצמה לא רואה במסורתיות של המשאב לעבודה החינוכית שלה. אז קודם כול, המראה מופנה אליה. ברגע שאתה מבין שמה שיש לך לתת זה עצום וחשוב, תעסיק את התהליך עם עצמך, ואז תוכלי לעשות את זה עם התלמידים. [00:19:57] Speaker A: אני חושבת על עצמי. אני גדלתי בבית של ציונות דתית. כל התכנים שלמדתי בבית ספר, למדתי באולפנה, טעמו מאוד למה שהבאתי מהבית. אבל הגעתי גם מבית חסידי. זאת אומרת, אבא שלי הגיע ממשפחה חרדית, טווריאנית, חסיד קרלין. נשאר בזהותו חסידי. מירון, לגבעומר, כל חייו, חלקי, הכל עשינו שם. שואלים אותי הרבה פעמים מאיפה אני... כמעט תומרת וריה, למרות שמעולם לא גדלתי שם. אבל אני מנסה לחשוב איפה זה בא לידי ביטוי בעבודה החינוכית שלי כמורה, או אפילו כאשת חינוך היום. לא מוצאת. [00:20:44] Speaker B: וואו. ואם היית עושה עוד צעד, אם את צריכה, והיית אומרת, רגע, יש פה מלא כוח שאני יכולה להביא לכיתה, מה זה היה עושה? א', זה מאפשר להיות חשופה. וכשאת חשופה, אז אולי גם התלמידים יכולים להיות חשופים. ואם את שמה את עצמך על השולחן, אז אולי גם כמה תלמידים יכולו לעשות את זה. [00:21:09] Speaker A: אני אישית תמיד צחקו עליי בבית שאני הליטאית של המשפחה, אבל אני באמת חושבת שיש דברים שכנראה, גם אני הפסדתי וכנראה אולי גם התלמידים שלי הפסידו, כתוצאה מכך שלא הבאתי את עצמי לתוך התהליך הזה. מעולם לא חשבתי על זה בצורה הזאת. ופתאום נוצר לי איזושהי געגוע לדברים שלא עשיתי, להרוש לי כבר לא בחיים, לדברים שיכולתי לקחת יותר בתוך התהליך הזה. הגעגוע הזה אין לו מספיק ביטוי בתוך בתי הספר. [00:21:43] Speaker B: רגע על הגעגוע הזה. יש שמידרש, שמידרש הולדת הוולן, שהתמנוק בבטן של אמא שלו מגיע מלאך ומלמד אותו את כל התורה כולה, ומראה לו את כל העולם מסופו והצפו, יש כאילו משפלו, משמילו איזו מוזיקה מסוימת, וכשהוא... יוצא לאוויר העולם, המלאך נותן לו מכה בשפתיים, ואז הוא שוכח הכל. ואז חלק מהאנרגיה שלנו של לרצות לי מוטיבציה ללמוד, זה לחזור לאותו מצב ברכם שהמלאך מלמד אותנו. בעצם כשאני לומד, אני לא לומד דבר חדש, אני מתגעגע למשהו שכבר למדתי. ואז יכול להיות שהמלאך לימד אותי משהו אחר, משהו ילמד אותך. ואם אני יוכל למצוא את הנתיב הגעגוע הזה, ואפשר לתלמידים להגיע למה ש... באופן אלגורי, המהלך שלהם, אז א', תהיה מוזיקה נהדרת, וב', אנחנו נראה את התלמידים רצים ללמוד, כי זה הגעגוע למה שהם למדו לפני שהם באו לעולם. [00:22:39] Speaker A: באיזה גיל אתה הרגשת את הגעגוע הזה? באיזה גיל הבנת שאתה מתגעגע? [00:22:44] Speaker B: וואו. אני חושב שמגיל מאוד קטן התגעגעתי למה שלא ראיתי מעולם. [00:22:51] Speaker A: לא ידעת להמשיג אותו. [00:22:53] Speaker B: שוב, אני גם לא נולדתי בארץ הזאת של ההורים שלי. דוד של אבא שלי היה מוציא ספרים על הרבנים של פעם, הקהילות של פעם, את דרכו. לא יודע, ילד בכיתה ג', דלת, קורא ספרים של מבוגרים, אבל זו הייתה עצמה מאוד גדולה. אני פעם אחת הגעתי לבית הכנסת, היום זה קל להוציא פרינטים, וכולם מדפיסנים ולא, אבל זה היה פעם, לא? והוציא תמונות כאלה של מלא אנשים, זקנים, פנים לא מוכרות, לבוש זר, והיה רשום, והיו עינייך רואות את מוריך. והמורים שלי לא ניחו כאלה. ראיתי איזו התרגשות, זה עשה לציבור בית הכנסת, ואמרתי, וואו, ממה מתרגשים? מה זה הדבר הזה? ואני חושב שההתרגשות הזאת יוצרה אצלי את הקמיעה להבין למה הם מתגעגעים שלי בכלל אין את הדבר הזה. [00:23:41] Speaker A: והתחלת לחפש? [00:23:43] Speaker B: התחלתי לחפש. אני חושב, חלק ממיזם שעובדתי שנקרא חכם היומי, שבו אספנו למעלה מאלף רבני קהילות, קהילות מגוונות בעם היהודי, וכל יום אנחנו מביאים רב אחר, מנהיג אחר מהקהילה הזאת, מספרים את הסיפור שלו, מלמדים כמה מקורות מהספרים שהוא כתב. יצר עושר ענקי. תחשבי, נגיד, בהבניה של החברה הישראלית, שאני חושב על משפחת בתיתו. אז יש לי סרט כזה מובטל בטיטו. זה מקבע את הילד לחשוב שהוא... זה המכסה. הוא מגיע מעולם של מובטלים, ורגע, אבל הראשון לציון, הרב הנחמן בטיטו, היה הראשון לציון בירושלים, הרב הראשי לישראל. [00:24:25] Speaker A: שאני לא מכירה. אני מכירה את הרב עוזיאל, אבל אני לא זוכרת את הרב בטיטו. [00:24:30] Speaker B: כן. אז יש כל כך הרבה דברים שאנחנו לא זוכרים, וחלק מהתפקיד שלנו כמחנכים, זה להבריש את הפרווה נגד הכיוון שלה, ולאפשר לו לכל אותן זיכרונות. וואו. אז אם אני מגיע ממקום כזה גבוה, אני יכול להיות גם כזה גבוה. [00:24:48] Speaker A: זאת אומרת שאם אתה מגיע לבית הספר ולצד תמונה... סליחה שאני עושה את זה פשטני. לצד תמונה של קלישר, היית רוצה לראות, או הרב קוק, אם אנחנו מדברים על רבנים ראשיים, היית רוצה לראות, מצפה לראות, חושב שצריך להיות תמונה של הרב בטיטו. ולא קשור רק לבית הספר מסוים, בעיר מסוימת. [00:25:09] Speaker B: אני אגיד משהו חריף, חריף, על בתי הספר האלה שאתה נכנס ורואה רק תמונות מסוג מסוים, רק יגדים מסוג אחר, זה ברמה של אושק. אתה אושק לילד, האפשרות שלו לצמוח בצורה מלאה. ו... [00:25:25] Speaker A: וזה נכון לא רק לגבי עניין של יהדות ספרד, או גם לגבי ילדים שעלו ממדינות מסוימות, ואין ביטוי לתרבות שלהם, נכון? [00:25:35] Speaker B: דיברת על חסידות קרלי. [00:25:36] Speaker A: דיברתי על חסידות קרלי. [00:25:37] Speaker B: כל אחד, יש לו... יש את מרה נחידה. מרה נחידה הוא דמות מאוד מיוחדת, כי אימא שלו מונגריה, ואבא שלו צאצא ממרוקו, והם נפגשו בחברון, הקימו משפחה לתפרד, והיה תלמיד חכם עצום. בסוף, הרב הראשי של יבנו עברנו וכתב עשרות ספרים. ויש לו בספר שלו, נקרא, אהבת דוד, סליחה על הפרטנות הזאת, שקולים יוצאת בת קול מער סיני, ואומרת להם, אוי להם לבריאות מהלבונה של תורה. כל יום. ואז הוא שואל שאלה פשוטה. למה התורה כל כך נעלבת? הרי יש מספיק רבנים שלומדים אותה יומם ועליי, אז מה אכפת לה שמישהו לא לומר לדם למה היא נעלבת? והוא עונה, כל ישראל יש להם חלק שקיבלה נשמתו בער סיני, ורק הוא יכול להציע לאור חלקם, וזה אי אפשר על ידי אחר. כל אחד מאיתנו קיבל, כשהתורה, כשמשה מביא את התורה, התנפצה ל-600 אלף רסיסים, כל אחד קיבל חלק. אם אני לא אביא את החלק שלי, התורה לא שלמה. ואם אני אדאג שאחר לא אביא את החלק שלו, התורה לא שלמה. וחלק נתעלי חינוכי בריא, לאפשר לאנשים להביא את החלק שלהם, ורק על ידי זה התמונה אשלמה. [00:26:47] Speaker A: אני רוצה להדגיש לטובת המאזינים, ותתקן אותי אם אני טועה, שאנחנו לא מדברים פה רק בהיבטים של אמוניים, של חגים, של תורה, אלא גם של ערכים, של משפחתיות. [00:27:05] Speaker B: אני לא קובע לאדם מה המסורת שלו, מה המורשת שלו, מה הוא עונה כשאומרים לו מאיפה אתה בא. הגענו מכל מיני מקומות, וכל אחד יש לו את הסיפור שלו, ויש סיפור שהוא יותר קשור למורשת היותר דתית, ויש... למורשת הלא דתית, וגם חילוניות זה מסורת, וכל אחד מגיע מאיפה שהוא... בואו נביא את הסיפורים האלה בצורה יפה, בצורה מלאה. אני, שסיפורים, איזה סיפור על יהדות קשן. קשן זה עיר בפרס, שרצו לסלק את היהודים, והם אמרו, תוך חודש אתם מסולקים וכולי, ואז כולם, מה לעשות, מה לעשות? ואנשים אמרו, אנחנו נפתור את הבעיה. וכל אותו חודש הם מרגו שטיח, שני שטיחים. ואז הרב של הקהילה, לפני שהקהילה הולמדת להיות מגורשת, מביא שני השטיחים לראש העיר הזאת, ואומר לו, הנה, שני שטיחים, זו מתנה את פרדם היהודים. אותו שטיח, הכול נראה אותו דבר, אותו זה, רק זה צבעוני, וזה שחור לבן. אז הוא אומר, בטח, אני אקח את הצבעוני. לא, מה, למה אתה חושב שאני אבחר את השחור לבן? אז הוא אומר לו, אז למה אתה רוצה את כשן שלך שחור לבן? אנחנו צריכים לדאוג שהגינה שלנו תהיה צבעונית, ועם כל הפרחים שיכולים לפרח. [00:28:25] Speaker A: אתה מדבר על מגוון ככוח, לא משהו שצריך הרבה פעמים שלנו לטיע לקחת את הכלמר האפורנות שלנו הצבעוניים ולחלק אותו לפי קטגוריות של צבעים, כל מגוון, מגווני הכחול יהיו במקום אחד ומגווני הצהוב במקום אחר. הרבה פעמים יש לנו את הטיען לקחת את ההיטרוגניות הזאת, אני מדברת גם על מה שקורה בפעם בכיתה, ולייצר ממנה הומוגניות. או לחלק אותן לקבוצות לפי הקבצות, או להגיד כולם עכשיו עם אותו דבר. זאת אומרת, אל תשכחו את הצבעוניות שבתהליך. אל תשכחו את היופי שיש בצבעוניות, ואת החשיבות של הדבר הזה, כי אדם לא יוכל להיות שלם אם לא ייתנו לו להראות ולהיות צבעוני בעצמו, ולאפשר לו את הצבע, להכניס את הצבע שלו לתוך הארגז הזה. [00:29:09] Speaker B: היום אנחנו יודעים שאין סגסוג בלי גיוון. וכדי שהחברה שלנו תוכל לסגסג, צריכים לאפשר את המגוון הזה. [00:29:20] Speaker A: יש קריקטורה כזאת שרואים הרבה אנשים שנראים בדיוק אותו דבר, ואומרים, אנחנו כל הזמן חושבים מחשבות ומגיעים לאותה תוצאה. אז אם לא יהיה מגוון, אנחנו תמיד נגיע ונהיה באותו מקום, ולמגוון הזה יש ערך. הפודקאסט הזה עושה גם בהכלה, אז זה מאוד מאוד מתחבר למה שדיברנו קודם. אמר לי פעם חוקר ברמה, דיברנו בכל מיני מושגים, אני משתמשת במושג שנקרא עיצוב אוניברסלי ללמידה, שקצת מתקשר למה שאמרת, שאנחנו לא עסוקים רק בלשונות את הילד, זה לא הוראה מתקנת. אם אני אלך למושגים של העולם שמאלו איבדתי, זה לא ההוראה המתקנת, זה העיצוב של הסביבה. במובן כזה שקודם כל אני מייצרת את האוניברסליות הזאת בתוך התהליך. והצורך שלנו ביצירת חינוך טוב הוא לתת קול לכולם. כי אותו חוקר אמר לי, את מדברת על עיצוב אוניברסלי, ואת מדברת על פדגוגיה, ואת מדברת על נוירופדגוגיה, ויש לי המון... כל מיני אותיות, גם באנגלית, הם צוחקים עליי. בסוף יש הוראה טובה והוראה לא טובה. ומה שאתה אומר, שלא יכול להיות חינוך טוב, אני מדבר על חינוך, לא על הוראה, לא יכול להיות חינוך טוב אם הילד לא מרגיש שהוא חלק ממנו. [00:30:36] Speaker B: יש... אני חוזר למדרשים, סליחה על הדבר הזה, על המחנך, שמישהו מפריע, אז הוא נותן לו דגים. השאלה למה דווקא אתה נותן תגמול חיובי על הפרעה. זה מה שאני אוהב לומר שם, שהמורה הבין מה הילד צריך. אי צריך תשומת לב, אי צריך לראות אהבה. אני לא לומד איתך כי אני מרגיש שאתה לא אוהב אותי. [00:31:04] Speaker A: רק תרחיב לטובת מי שמקשים לנו, מהו המדרש עצמו, אנחנו... [00:31:09] Speaker B: כן, זה מדרש עצום וגרוע. רק אני רוצה לומר שבשורה התחתונה, שתהליך של למידה הוא לא עברת ידע. תהליך של למידה הוא מערכת יחסים. וכדי שאני אוכל לקבל ממך, אני צריך להרגיש שאתה אוהב אותי. [00:31:23] Speaker A: יחסי קרבה ואכפתיות? [00:31:25] Speaker B: אני אומר, יותר חזק. [00:31:27] Speaker A: יותר חזק. [00:31:27] Speaker B: אם אני מרגיש שאתה לא אוהב אותי, אני לא יכול לקבל ממך. אני חוסם את הערוץ שלי לקלוט ממך. ואם רוצים לפתוח את אותו ערוץ, אז בואו נדבר על היחסים שלו, בואו נשפר את היחסים שלו. זה קשה לנו בתור מורה לחשוב על מערכת יחסים עם 35 תלמידים, אבל זה הסיפור. התלמיד צריך לראות שאתה אוהב אותו. [00:31:49] Speaker A: זה מדהים, אני עסוקה מאוד בשנתיים האחרונות בללמוד ולחקור לעומק את הסיפור של נוירו-פדגוגיה. הבנה איך תלמיד לומד, איך אדם לומד, לא רק איך תלמיד. מה קורה לנו במוח כשמתרחשת למידה, מתוך הבנה שאם נבין איך התהליכים קורים במוח, גם נדע איך ללמד בצורה טובה יותר. וכל מה שאתה אומר נמצא שם, גם ההבנה שלמידה לא יכולה להתקיים, זאת אומרת, המוח מפעיל יותר קשרים, ותסלח לי, דוקטור יעל עדיני, או דוקטור אורית אלגאוי, אם אני מתבלבלת קצת, אבל המוח לא יעצר קשרים אם הוא לא מרגיש שזה מגיע ממקום של קשר. ותמיד צריך להיות חיבור לידע קודם. זאת אומרת, קשר צריך להיות בין משהו למשהו, ואם אני מגיעה ומביאה קצה חוט, אבל הוא לא מתחבר לי לשום דבר אחר, אז הוא, ויזואלית, מטאפורית, ייפול לי למטה. אז... הסיפור הוא לא רק סיפור של תפיסה, הוא ממש סיפור של תהליכים מוחיים. [00:32:49] Speaker B: מעולה. אז כשאת אומרת לחבר לידע קודם, אז זה העולם שבו הילד מגיע ממנו. [00:32:55] Speaker A: במקרה הזה זה העולם שבו הילד מגיע ממנו. בביתים אחרים אנחנו מתכננים משהו אחר, אבל פה לקחתי את זה למקום של העולם שהילד מגיע ממנו. אני רוצה לדבר איתך על מושג שבעיניי הוא מושג מאוד מוביל בתחום של אוגנות בחינוך. הוא גם מרכזי מבחינתנו בתפיסה של יסודי עכשווי שאנחנו מובילים. אני יודעת שאתה מכיר את מנהלת שלי, חנה ללוש. אנחנו מדברים על אג'נסי, אג'נסי וקוא אג'נסי. אני לא כל כך מתחברת למושג בעברית, אני מבקשה שהוא לא מספיק חזק לעניין, אבל המושג הוא פעלנות. איפה הפעלנות בא לידי ביטוי בתפיסת העולם שלך? [00:33:31] Speaker B: אני כאדם ביקורתי, אז אני קודם אגיד את הביקורת שלי על המושג הזה. זה דרך סיפור, תמיד סיפור. שני עכברים נופלים לקט של חלב. והתפנות מאוד מאוד ארוכות וחלקות. [00:33:46] Speaker A: זה לא הצפרדאים, אנחנו מדברים על עכברים. לא הצפרדאים, כן. [00:33:48] Speaker B: ואי אפשר לצאת, אי אפשר לצאת משם. ועכבר אחד מסתכל על הגובה ואומר, טוב, באמת אי אפשר לצאת מפה. והוא... מאבד את זה וטובע. ואחבר השני אומר, טוב, אי אפשר לצאת מזה, אבל אני לא יכול למות, והוא עושה ככה ברגליים, ומסתכל מה הוא יכול לעשות, ותוך כדי שהוא עושה ככה עם הרגליים, אז לאט לאט החלב הופך להיות לגבינה מוצקה, והוא עומד עליה, ואז הוא יכול לקפוץ ולצאת. עכשיו, במושג פעלנות אומרים, האחבר שלא ויתר הוא הפעלן. איזה יופי, איזה יופי. ואז אנחנו שואלים, איך אנחנו... מייצרים עכברים פעלנים כאלה, כי אחרת הם מתים. אבל מה זה עושה לנו? א', זה מאפשר לנו להשאיר את התפנות הגדולות והארוכות האלה במקומם. והוא שמים את המקום על העכבר, אם תהיה פעלן, תנצל. אבל אנחנו המערכת. אנחנו צריכים לדאוג שלא יהיו כאלה חומות גדולות וארוכות שהוא לא יוכל לעבור. אנחנו צריכים לתת לו יד ולהוציא אותו, זה התפקיד שלנו. אז קודם כל כמערכת, במקום לחנך לפעלנות, אנחנו צריכים לחנך את עצמנו, איך אנחנו מעורדים את החומות, ולהבין שהתפקיד שלנו, שגם מי שהוא לא פעלן, איך מוציאים אותו והולכים משם. הדבר השני... [00:35:01] Speaker A: רגע, לפני הדבר השני, זה לא גם וגם. [00:35:06] Speaker B: כן, אבל כשאנחנו שמים במרכז המושג פעלנות, אז מישהו אחר שיטפל בחומות הגדולות, שעוצרות תלמידים, ולא מאפשרות לתלמידים להצליח, ויש לי המון ביקורת על כל המערכת שאני יכול להגיד אותה, אבל זה לא המקום. בפעם השנייה, כשאנחנו מסתכלים על האכבר, אז אנחנו אולי רואים איזו מטת אל. יש איזו קריזמה מיוחדת שהאכבר הזה... [00:35:29] Speaker A: כך הוא נולד. [00:35:30] Speaker B: כך הוא נולד, ולכן הוא הצליח. אבל בהבנה עמוקה, העכבר הראשון לא קיבל מאיתנו כחברה, כמחדכים, את ההבנה שאם הוא ייזום, הוא יצליח. זה הקירות שמעדכים את ה... [00:35:44] Speaker A: זה הפרושים שקופצים. זה הפיל עם ה... יש מלא דימויים. [00:35:48] Speaker B: הפיל שלא יכול... [00:35:49] Speaker A: עם היתד. [00:35:50] Speaker B: עם היתד. [00:35:51] Speaker A: האם אתה מדבר כאן בחומות הגבוהות על טווח התפתחות משואר? זאת אומרת שאנחנו צריכים לייצר חומות, זה לא להוריד את החומות, אבל לייצר חומות כאלה שאנחנו יודעים, שאם... אני מפחדת להגיד את המילה, אבל אני אגיד אותה, מעמד סביר, אתה יכול לעבור אותם. זאת אומרת, אני לא מספר שלא יהיו חומות במערכת החינוך, זה מה שמאתגר אותנו, אבל הם צריכים להיות חומות שהילדים מסוגלים להתמודד איתם. והתפקיד שלי כמורה אולי לזהות מהגובה החומה הנכון עבור כל תלמיד. מסבכתי, נראה לי. [00:36:28] Speaker B: זה דווקא הפוך. ככל שאנחנו מדברים עם ילדים שאנחנו מצפים להם לפחות, רף הציפיות שלהם נמוך יותר, ואז ההישגים שלהם נמוכים יותר. דווקא פה צריך להגביע את המוטיבציה להישגים, וליצור תוכנית יותר מעניינת. אנחנו מדברים על מצוינות בחינוך. זה אומר שאנחנו רוצים שהתלמידים יגיעו הכי גבוה שהם יכולים. [00:36:52] Speaker A: זאת אומרת, כל מה שאמרנו עוד עכשיו, של פדגוגיה ולהבין את הבית וכולי, זה לא אומר שכתוצאה מכך, אנחנו מצפים פחות מילדים מסוימים. להפך, יש לנו, אנחנו צריכים לשים רב ציפיות גבוהה. [00:37:03] Speaker B: הפוך, הביקורת שלי, שהקונטיינים, שהאכלה, גם אומרת, אני מצפה מך לפחות. [00:37:10] Speaker A: לא האכלה שלי. [00:37:11] Speaker B: ולכן, האכלה צריכה להיות, אני מחבק אותך שתגיע להכי גבוה. ולכן רף הציפיות צריך להיות הכי גבוה. [00:37:18] Speaker A: אבל אם עדיין לא הצלחתי לפרפר בחלב הזה, ותכף אני אספר לך את הווריאציה שאני מכירה לסיפור הזה, עדיין לא הצלחתי לפרפר, אני לא... אני צריכה להבין מה אני כמערכת, צריכה לעשות אחרת, כדי שהוא יוכל ולא לעמוד לו על הקצה ולהגיד לו, תתאמץ, תתאמץ, תקפוץ יותר גבוה. [00:37:39] Speaker B: הוא תלך דוגמה? [00:37:40] Speaker A: אני רק אגיד שהסיפור, הווריאציה אחרת היא שאחד הצליח לקפוץ, אני מכירה את זה עם צפרדים, אחד הצליח לקפוץ והשני לא, וכולם עמדו מאחורה ואמרו, למה זה הצליח? כי הוא היה חירש והוא לא שמע מה הסביבה אומרת לו. אז איך צריך להודד פעלנות? לא ביטלת את המושג פעלנות, רק טענת שאנחנו לא... הדרך שבה מערכת עושה את זה, היא לא הדרך הנכונה. איך מעודדים פעלנות? [00:38:02] Speaker B: אז אם חזרנו למדרש הזה של הוא שנותן דגים, הוא מתחיל מזה שהוא מלמד לבני עניים כבני עשירים. רמת הציפיות שלו מבני עניים ואופן הפעולה שלו מול בני עניים היא בדיוק כאילו הם היו בני עשירים. [00:38:16] Speaker A: במחקר מראה שציפיות גבוהות זה המדד הכי משמעותי להצלחה. [00:38:24] Speaker B: נכון, נכון. ואנחנו לפעמים עושים הפוך. הוא אומר, אוקיי, הוא גם ככה לא מסוגל, בוא ניתן לו 90, למרות שמגיעו לו 60. ואז מה קורה לו? אני קורא לזה, הוא שוחה בבריכה של הקטנים. ואז הוא שוחה בבריכה של הקטנים, הוא הרגיש שהוא שוחה. [00:38:39] Speaker A: הייתי בבית ספר שסיפרו שהילדים קראו למבחנים האלה, מבחני ההצלחה שכולם מקבלים מהם, קראו לזה מבחנים של אתיופים. [00:38:46] Speaker B: וואו, וואו. אז הנה, ביקורת קשה, והילדים באמת... [00:38:51] Speaker A: הם הכי ביקורתיים. אז מה עושים? [00:38:54] Speaker B: אנחנו צריכים לאפשר לילדים לנסחות בברכה של הגדולים, אנחנו צריכים לאפשר לילדים תמיכה ויכולת מתאימה כדי שהם יוכלו לנסחות בברכה של הגדולים, אבל הראשון זה, אנחנו צריכים לאהוב את הילדים ולדעת להביא את התרבות שלהם, את הבית שלהם, מאיפה שבאו, באופן מלא וחיובי לתוך בית הספר. [00:39:17] Speaker A: ולכבד אותם. [00:39:18] Speaker B: מה, אם לאהוב, אז... [00:39:20] Speaker A: אם לאהוב, אז לכבד. אנחנו לקציום. השיחה הייתה מרתקת, מעוררת מחשבה. אני מאוד אוהב סיפורים, אז נהנתי באופן אישי, וגם מדרשים. אני אשמח להגד לסיום שלך, אני קוראת את זה הרבה פעמים, טיפ הזהב. גם אם ישכחו את כל מה שאמרנו במפגש היום, מה המסר או הדבר החשוב ביותר שאתה רוצה שהמאזינים והמאזינות שלנו ייצאו מהפרק הזה? [00:39:49] Speaker B: הטיפ הכי גדול שאפשר, האם הילד ישמח לראות את אמא שלו בכיתה? [00:39:56] Speaker A: וואו. ואם לא? [00:39:59] Speaker B: ואז אנחנו יודעים, כשאם אני לא יכול לראות את אמא שלי בשיח שווה מול המורה, כחלק מה... אז אני מתכווץ. אני מתכווץ. אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו מתכווצו, אנחנו רוצים שהם יביאו את עצמם באופן מלא. [00:40:15] Speaker A: ויש לנו מה לעשות. ובכוחנו. תודה רבה, אלי. זה היה ממש מרתק. [00:40:23] Speaker B: כן כן, תודה רבה לך. [00:40:25] Speaker A: ולפני שנסיים, חשוב לי להזכיר לכם ולכן, שאוגנות כמו גם החלה, מתקיימות בראש ובראשונה בתוך הכיתה. במשאב הכי חשוב, הכי יקר, הכי משמעותי במערכת החינוך, הם המורים והמורות ושות ההוראה שלהם. תודה לגברת חנה ללוש, מנהלת האגף לחינוך יסודי, על ראיית ההוגנות כערך מרכזי בחינוך, ותודה לכל צוות מתח. ותודה לכם, ולכן, מאזינות ומאזינים, שהצטרפתם לעוד פרק של החלה למעשה. כל החומרים על הוגנות בחינוך מחכים לכם בתיאור הפרק. ניפגש בפרק הבא.