Episode Transcript
[00:00:05] Speaker A: מה זה הפדגוגיה של זהויות? ואיך היא משנה את הדרך שבה אנחנו מלמדים ולומדים?
[00:00:10] Speaker B: מה זה אייג'נסי? ואיך תלמיד יכול גם לבחור, לפעול ולהשפיע?
[00:00:14] Speaker C: מה זה הון תרבותי? ואיך הוא משפיע על קידום אוגנות בחינוך? איך שומעים את הקול הפנימי של התלמיד ונותנים לו מקום?
[00:00:21] Speaker B: מה זה אומר לפעול מתוך אוגנות? כמנהלת? כמורה? כאדם?
שלום, ברוכות וברוכים הבאים לעסקת החלה למעשה.
שמי מוריית תלמור ואני מנהלת את היחידה לטיפול בפרט באגף חינוך יסודי במשרד החינוך ומובילה גם בתחום האוגנות בחינוך בעולם השתנה. לאחר 30 פרקים שעסקו בהחלה ובמתן מענה לפרט בכיתה האתרוגנית, אנחנו פותחים במעדורה מיוחדת המתמקדת בהיבטים של אוגנות בחינוך בעולם השתנה.
אני מזמינה אתכם לצלול ביחד איתי ועם מומחים ומומחיות בתחום כדי להבין מהו חינוך הוגן ואיך המושגים agency, co-agency ופדגוגיה של זהות קשורים אליו.
והפעם נדבר על חשיבות תחושת השייכות של התלמיד ועל פדגוגיה מסורתית.
מתחילים.
[00:01:10] Speaker A: אני קורא לזה חוק שלוש השניות.
[00:01:13] Speaker B: זהו דוד, איש חינוך ומוביל חינוכי בקהילתו.
[00:01:17] Speaker A: התלמידים בקהילה שלי מספרים, כשהמורה שואלת אותם שאלה בכיתה, והם לא יודעים את התשובה, היא לא מחכה יותר משלוש שניות, ואז היא עוברת לשאול תלמיד אחר. אבל כשמדובר בתלמידים אחרים, היא נשארת, ממתינה, עוזרת להם, עד שהם מצליחים לענות.
[00:01:33] Speaker B: שלום חיה, מה דלתך על מה שדוד מספר?
[00:01:36] Speaker C: בהקשבה ראשונה למה שהוא אומר, אפשר לחשוב שזה מקרי, מתי מורה משתהה ומתי מורה ממשיכה, אבל אם בוחנים לעומק מי הם התלמידים שאיתם היא משתהה ומי הם התלמידים שאיתם היא לא משתהה, ואפילו מי היא לא שמה לב לזה, ויכול להיות שזה איזושהי נקודת עיוורון, אפשר לגלות מרכיבים דומים בין התלמידים האלה לתלמידים האלה. ואז להבין מה קורה לה כשהיא ממשיכה עליו, בלי להישאות, ומתי היא עוזרת לתלמידים להצליחה.
[00:02:05] Speaker B: זה הזמן להכיר את חיה נאמן, מנהלת מפתח פיתוח תהליכים חינוכיים של אליאנס כל ישראל חברים, ומנחה ויועצת בגישת שפר. שלום חיה.
[00:02:16] Speaker C: שלום וברכה.
[00:02:17] Speaker B: שמחה שאת איתנו, ואני רוצה למסגרת הפרק שלנו סביב נושא של אמון. אמון זה אחד הנושאים שמקדמים את ההוגנות, והוא מהווה חלק מפרח ההוגנות, אותו מכוון, אפשר לקרוא לו, שאנחנו פיתחנו בגף חינוך יסודי ביחד עם ג'וינט השלים. בשיחה המקדימה שלנו, דיברת הרבה על אמון כעיקרון מנחה. ומניחה של אמון יש פרשנויות שונות, ואני אשמח להבין על איזה אמון את מדברת.
[00:02:40] Speaker C: בשביל להסביר איזה אמון אני... על איזה אמון אני מדברת, אני רוצה קודם רגע לגוע ממש בקצרה על האני מאמין שלי לגבי מה תפקידה של מערכת החינוך. זה מאוד מאוד רחב, אבל אני עוד שנייה אצמצם את זה לאמון.
[00:02:56] Speaker B: אני מזכירה שיש לנו בערך שעה, לא יותר.
[00:02:58] Speaker C: תפקידה של מערכת החינוך בעיניי, בשני משפטים ממש קצרים, זה להצמיח תלמידים בשני תחומים מרכזיים. אחד, בתחום של השכלה, שלפי דעתי זה מאוד קשור לאג'נסי, והפעלתנות של תלמידים והשותפות שלהם בעולם.
השכלה ויכולות קוגנטיביות. והדבר השני זה לחנך אנשים.
בעלי הערכים, עם שותפות אזרחית, עם יכולות תנושיות מאוד גבוהות.
אלה שני הדברים. ובכדי להצליח בשני התהליכים המאוד מאוד מורכבים האלה, צריך להיות בסיס של אמון שבאמת ילדים יכולים להגיע לשם. אני אתן לזה דוגמה מאוד מאוד פשוטה, אנחנו לא מלמדים אף ילד לקרוא אם אנחנו לא מאמינים שהוא יכול לקרוא בסוף. בהשוואה לעולם חי, אנחנו לא מנסים ללמד בעלי חיים לקרוא חפצים, כי ברור לנו שהם לא יכולים לעשות את זה.
ואם תלמידים, אנחנו עושים את זה שוב ושוב ושוב ושוב.
זה באותה מידה כמו שאנחנו לומדים ילדים לקרוא, אנחנו גם... ילדים שאנחנו מאמינים שהם יכולים, אנחנו מלמדים אותם להיות שותפים אזרחית. אנחנו מלמדים אותם ליכולות קוגנטיביות גבוהות, אנחנו מחנכים אותם להשכלה כזאת או אחרת ברמות שונות, ולכן האמון הוא הבסיס למה שאנחנו רוצים לעשות עם הילדים בתוך המערכת, לאן אנחנו רוצים להגיע אליהם בתוך המערכת, כי בלי התשתית הזאת, אנחנו לא נעשה כלום.
[00:04:30] Speaker B: את מדברת על אמון ביכולת שלהם. זאת אומרת, את מדברת על ציפיות מהילדים. זאת אומרת, אמון מבחינתך, בהגדרה שלך של אמון, אמון זה אמון ביכולת של הילד להצליח, וביכולת שלי כמורה או מורה לשדר לילד את הציפייה הזאת ממנו, שאנחנו מצפים ממנו.
[00:04:48] Speaker C: המילה יכולת הרבה פעמים מתקשרת לאיזשהו משהו מאוד פרקטי או מעשי. ויכולת היא בכל התחומים, היא בתחומים ה... הרגשיים בתחומים החברתיים, בתחומים בוודאי הקוגנטיביים והמעשיים. אז המילה יכולת, אני לא רוצה שהיא תצמצם אותנו, להפוך, שהיא תרחיב אותנו. וכן, התוצר של אמון זה רמת הציפיות. ככל שאתה מאמין, יותר מילד, כך הציפיות שלך היו יותר גבוהות. יש נורא מעט ציפיות כאלה שהן מובנות מאליו לכולם, וכולם יודעים שהן הולכים לקרות. והייתי רוצה שכמות הציפיות מובנות מעליהן יהיו יותר רחבות, יהיו יותר אנשי חינוך שמחזיקים בציפיות האלה, ויהיו יותר סוגים של ציפיות שהן מובנות מאליו אלינו.
[00:05:37] Speaker B: אני מקשיבה לך ואני חושבת על שני אנשים, אפשר להרגיש שהם שתי דמויות חינוכיות.
אחד מהם זה ג'ון הטי, שכתב את הספר של לימידה נראית למורים, והוא מדבר על הסיפור של הציפיות, הציפיות של מורה מתלמיד, זה אחד המדדים החזוקים ביותר להצלחה של תלמיד. הסיפור השני זה עמוס חכם, מי שהיה זוכה פרס התנך הראשון העולמי, גם בארץ, גם בעולם, שלא למד מעולם בתוך בית ספר.
ונתקלתי לפני כשבוע בכתבה שהוא מספר על עצמו, הוא נפגע בראשו וברגליו ביותו ילד קטן, וההורים לא שלחו אותו לשום מסגרת כדי שלא ילעגו לו, וחינכו אותו בבית, אחר כך אמא שלו נפטרה. והוא מספר על המצב שלא נתנו לו לעשות כלום. אמרו לו, אין טעם שתתחיל להתאמץ כי כשתהיה גדול, עוד מעט נעשה לך ניתוח והכול יעבור. זאת אומרת, לא ציפו ממנו להצליח ללא הניתוח. גם לא אפשרו לו בכלל ללכת, והשלב שבו בעצם הוא גילה את היכולת ללכת, לא באה מהציפיות שציפו ממנו מעצמו, והיום, כשאני קוראת את זה, הייתה שם נמת ביקורת מאוד משמעותית על התהליך. אז אני סוגרת רגע סוגריים, אבל אני אגיד שבעצם את נוגעת באחד מהכאבי בטן הגדולים במערכת. הסיפור הזה של האמון, והסיפור הזה של ציפיות, ואם את עוסקת בזה בצורה כל כך מפורשת, אני מבינה שזה מגיע מתוך תחושה או מתוך ידיעה שזה לא קיים מספיק במערכת. המורים לא מצפים הילדים כמו שהם אמורים לעשות את זה, או לא נותנים בהם מספיק אמון.
[00:07:07] Speaker C: אני חושבת שכל מורה מאמין באמת שהוא מאמין בתלמידים שלו. אחרת הוא לא היה עוסק בהוראה בכלל.
אי אפשר לעסוק בחינוך בלי תשתית של אמון.
אבל כל אחד מאיתנו שם רף, כלשהו, לאמון שיש לו בתלמידים, שהוא מחנך אותם ומלמד אותם. ומה שאני...
הייתי רוצה שכל אחד מאיתנו יהיה מודע לרב שיש לו, לתקרת זכוכית הזאת שיש לו, ויגידו, אללה, לא חייב, אפשר לפתוח אותה. אפשר שהתקרת זכוכית הזאת תהיה יותר גבוהה.
[00:07:40] Speaker B: כל אחד כמורה או כל אחד כתלמיד?
[00:07:43] Speaker C: קודם כמורה.
[00:07:44] Speaker B: קודם כמורה.
[00:07:45] Speaker C: גם כתלמיד. כשאני אדבר לתלמידים, אני אגיד את זה לתלמידים, תפתחו את עקרת הזכוכית שלכם, אף אחד לא יכול באמת להניח אותה מעליכם. כשאני אדבר למורים, אני אגיד, תפתחו את עקרת הזכוכית שלכם גם עליכם כמורים וגם שיש לכם על התלמידים שלכם, כי אמון זה פתיחת דלת לאור. אולי הדוגמה הכי חזקה לזה, שכאילו כולנו מכירים אותה, אבל בעצם אנחנו כמעט לא מתעסקים בה, זה האפקט שנקרא אפקט פיגמליון, שהוא סיפור ממש מדהים. אני לא חושבת שיש מורה שלא מכיר אותו, ועדיין אנחנו לא מבינים איזו עוצמה יש בו. אפקט פיגמליון זה הסיפור היווני האמיתי של פיגמליון שיצר פסל, והאמיתי שזאת אישה אמיתית, והפסל הפך להיות אישה.
לא נראה לי שיש מישהו מאיתנו שמאמין לדבר הזה.
אבל הניסוי שנעשה בשנות ה-60, אם אני לא טועה, הוא שהכניסו לכיתה, אספו מבית ספר, משכבת גיל, תלמידים, באופן אקראי הכניסו אותם לכיתה, הביאו מורה שלא מכיר אף אחד מהם בכלל ולא את בית הספר, ואמרו לו שהתלמידים האלה מחוננים. וזה מה שקרה.
התברר שהתלמידים האלה מחוננים.
זה כמעט נשמע אוטופי.
[00:08:56] Speaker B: היו מחוננים כי ציפו מהם להיות מחוננים.
כי נתנו בהם אמון שהם יכולים להיות מכוננים.
[00:09:01] Speaker C: לגמרי. הניסוי הזה הוא ניסוי בינלאומי, כולם מכירים אותו, אין איש חינוך שלא מכיר אותו.
[00:09:06] Speaker B: כולנו למדנו אותם במכללות להוראה.
[00:09:09] Speaker C: וכל כך קשה לנו לפעול על פיו.
עכשיו, זה נכון שמאוד קשה להיכנס לכיתה שאתה מכיר ולהגיד, אני עכשיו מאמין כאילו אני לא מכיר אותם, והם כולם מחמוננים, אבל אפשר להרחיב, כל הזמן עוד קצת, להרחיב את המקום הזה. והנגזרת של זה זה מה שהטי אומר, שיש ציפיות, שהציפיות הן נגזרות, ברגע שאתה חושב שהתלמידים שלך, מאמין שהתלמידים שלך הם מחמוננים.
זה מה שאתה מצפה מהם. כשאתה מאמין שהתלמידים שלך הם רגילים, או מינוס מרגילים, סליחה על הביטוי המאוד לא מוצלח.
אלה הציפיות שלך. עכשיו, תלמיד תמיד יכול לקרוא את תקרת הזכוכית שהמורה מציב מעליו.
מורה לא באמת יכול לחסום תלמיד.
אבל עדיין, אם הוא מצליח להאמין, אז הוא פותח לו את השמיים, ואז יותר קל, הרבה יותר קל ללכת לשם.
[00:10:00] Speaker B: אני מדברת על נקודות עיוורון.
[00:10:02] Speaker C: כן, לגמרי, אפשר לקרוא לזה נקודות עיוורון של כל מי שעוסק בחינוך, גם שלי. כלומר, אני בתוך הסיפור הזה, כולנו בתוך הסיפור הזה.
מעצם, היותנו בני אדם, יש לנו נקודות עיוורון, אבל מעצם, היותנו בני אדם, אנחנו גם יכולים... לפקוח את העיניים ולראות יותר, לזהות את הנקודות האלה ולפתוח.
[00:10:22] Speaker B: יכול להיות שמי שיקשיב לפרק הזה יגיד שהעיברון הוא שלנו קצת?
שאנחנו מצפים מכולם להיות מכוננים, אבל צריכים לקחת בחשבון שלא כולם מכוננים?
[00:10:32] Speaker C: אנחנו לא מצפים מכולם להיות מכוננים. בכלל.
[00:10:35] Speaker B: בכוונה...
[00:10:35] Speaker C: אני לא אומרת את זה כמשהו ערכי.
אני אומרת את זה כמשהו עובדתי.
אין אף, אני חושבת שאין אף מורה או איש הינוך שמצפה שכל התלמידים שלו יהיו מחוננים.
זה מאוד מאוד קשה להיות שם.
וגם אנחנו חושבים שהמילה ציפייה היא... יש למילה הזאת שני הסברים. יש ציפייה במובן של תקווה, הלוואי שילדים שלי יצליחו המבחן, ויש ציפייה במובן של איזו יכולת לראות למרחוק, לצפות שמשהו מגיע.
[00:11:09] Speaker B: עין לציון סופיה.
[00:11:11] Speaker C: בדיוק. והיכולת הזאת היא לצפות מרחוק, אלה הציפיות שאני מדברת עליהן. לדעת שהדבר הזה עומד להגיע.
כי...
הביקורת על רמת ציפיות חוזבת, אני אקרא לה, שהיא לא באמת מביאה את ה... היא לא באמת... יש בה אמון מאחורה, אז היא באמת שקרנית. אם אין אמון מאחורה, אז זה ריק. זה לא באמת ציפייה מהתלמיד שהוא יגיע לשם. זה רק אמירה בשביל האמירה.
[00:11:42] Speaker B: אני רוצה לשים על השולחן, גם הפיזי וגם המטאפורי שלנו, איזשהו סוג של פיל בחדר. ולשאול מה מייצר את הציפיות או האמון השונה בין תלמידים. מה הסיבה לכך?
[00:11:57] Speaker C: יש המון סיבות, ואני רוצה להתמקד בסיבה אחת, שהיא, כמו שקראת לו הפעיל בחדר, ההיבט התרבותי. יש הרבה תרבויות בחברה שלנו, חברה ישראלית. יש תרבויות שהאמון שלנו לגביהן, לגבי היכולות שלהן והמסוגלות שלהן, הוא אמון מרמה מסוימת, ויש תרבויות שהאמון שלנו לגביהן הוא אמון ברמה אחרת. אני אקח אולי את שאלת ההגירה, אולי זה... נתחיל עם הרגל של הפיל, ולא עם כלו בבת אחת.
הגירה, אנחנו יותר מאמינים בבתיקים, שיש להם יכולת להגיע רחוק, מאשר בעולים חדשים, מכיוון שיש המון, המון, המון תפיסות, מה מונע מהגר או לחדש, להגיע רחוק. כי הוא בצביבה חדשה, כי הוא לא מכיר את התרבות, כי כולנו מכירים את השיח הזה, ויותר קל לנו לנהל אותו. כי באמת אנחנו רוצים שעולים חדשים או מהגרים ייקלטו בצורה מיטבית.
אנחנו לא תמיד דורצים, למשל, שהם יביאו את הזהות שלהם. אם היינו חושבים שהזהות שלהם היא... יוצרת מגוון של זהויות בחברה הישראלית, והחברה הישראלית לא מאויימת מאוד, זהות חדשה שמגיעה, אז היינו אומרים, וואו, יש פה זווית חדשה, יש פה זהות חדשה, בואו נכיר אותה, נראה אותה מקרוב. ויש גם חברות או תרבויות בתוך החברה שלנו שהן כולן ותיקות כבר, ועדיין חלקן נחשבות תרבויות שהן יכולות להגיע רחוק, ויש תרבויות שנחשבות שלא יכולות להגיע רחוק. וגם אם אנחנו מאוד מאוד רוצים ששניהם יגיעו רחוק, אנחנו מעוררים במקום של האמון שלנו לגבי כל אחת מהתרבויות האלה.
[00:13:41] Speaker B: מה אנחנו צריכים לעשות אחרת? אנחנו צריכים לקחת את כל התרבות, כל הזהויות, לתוך תהליך חינוכי, לתוך הכיתה, לתת להם מקום משותף לכולם. זה מה שייצא לדעתך גם את האמון אחר כך? בהיכרות, הידע, ההיכרות, יש כמה רמות של.
[00:14:00] Speaker C: מה אנחנו צריכים לעשות.
הרמה הראשונית, קודם כול, להכיר בזה שיש תרבויות שונות.
ולא כולם זהים בתרבות שלהם.
זה הדבר הראשון שצריך לזהות. וגם המורה יש לו תרבות שלו, והוא מביא אותה לכיתה, כמו שהתלמידים מביאים את התרבות שלהם לכיתה. והן כולם תרבויות, נקרא להן שוות בערכן. גיא, הן נראות מאוד מאוד שונות.
זו הרמה הראשונה, אני רגע אגיד את שלושת הרמות, ואחרי זה אני קצת אפערת לגבי כל אחת מהן. הרמה השנייה זה לתת מקום לכל אחת מהתרבויות.
והרמה השלישית היא היכרות עורמק עם התרבות, שכשאתה נותן מקום, אתה לא נותן רק למה שמוגדר פולקלור. אני לא אוהבת את המילה הזאת, היא לא בגלל מה שהיא... מייצגת, ולא בגלל מה שמנסים להסתיר את מה שהיא מייצגת, אבל לא רק את ההיבטים החיצוניים של התרבות, אלא את ההיבטי העומק של התרבות, הקודם התרבותיים, את הערכים, את הערכי המוסר שעומדים בבסיס התרבות הזאת. ואנחנו יודעים שתרבויות הן שונות זו מזו.
[00:15:09] Speaker B: את יודעת, זה מעניין, אני מקשיבה לך ואני באה מהעולם של לקויות למידה, ואנחנו מאוד מקפידים להגיד, כשלילד יש לקות, למשל, אז לא להגיד, הילד לקוי הלמידה, הילד עם לקות הלמידה. כלומר, הלקות שלו היא לא כל כולו.
אנחנו צריכים לא להתייחס ללקות שלו כמשהו שהופך את כל כולו.
ממה שאני שומעת ממך, ואני לא עוסק פה חלילה השוואה, אבל את אומרת שהילד, זה לא... הזהות שלו היא לא עוד חלק ממנו, היא קודם כול, היא התשתית שלו.
עם מה שהוא, העון התרבותי שלו, זהו, עם תוספות נוספות לתוך התהליך.
[00:15:53] Speaker C: אני לא רוצה שהיא שמה שזהו במובן של לא ניתן לשינוי.
[00:15:58] Speaker B: אה, לא.
[00:15:59] Speaker C: אלא זהו במובן של זה מה שהוא מביא לעולם, ודרך זה הוא יכול לצמוע ולגדול.
[00:16:04] Speaker B: זה ה-DNA שלו, שממנו הוא צמח.
[00:16:05] Speaker C: כן, אבל הוא גדל ממנו.
[00:16:07] Speaker B: הוא גדל ממנו.
[00:16:08] Speaker C: הוא צמח ממנו, וככה הוא בעצם הופך להיות... אדם שהוא פעיל, שהוא תורם לחברה, שהוא חלק ממנה, שהוא אזרח שותף, בעצם זאת הדרך להפוך להיות כזה, כי כשאתה... יש לך ביטחון במי שאתה, אז אתה מביא את זה לעולם, ואתה גדל וצומח, והופך להיות כל מיני דברים מעניינים ומטורפים.
[00:16:31] Speaker B: וכדי שזה יקרה, קודם כול צריכה להיות הכירות מעמיקה.
[00:16:35] Speaker C: לגמרי. אני רוצה לספר סיפור קטן לגבי זה, שני דברים קטנים.
ספר שעכשיו אני קוראת על שתי נערות מתהרן.
בעלי הוא ממוצע פרסי, ואז... ופתאום הספר נתן לי איזה מבט על התרבות, על העומק שלה.
שתי ילדות שנפגשו, אחת ממעמד יותר גבוה ואחת ממעמד יותר נמוך, באיראן, לא יהודיות, ואחת מספרת שהיא הולכת לשנייה אליה הביתה, והיא מציעה לה לאכול.
זאת מהמעמד הגבוה, לזאת מהמעמד הנמוך. ואז היא אומרת, הילדה, את המחשבות שלה, היא אומרת, התלבטתי לפעול על פי המנהג הפרסי שנקרא, אני חושבת, הערוף, שמנהג שאומר שאתה צריך להגיד לא כשמציעים לך משהו.
[00:17:27] Speaker B: בפעם הראשונה.
[00:17:28] Speaker C: אצל פרסים זה בערך עשר פעמים.
[00:17:30] Speaker B: אוקיי.
[00:17:31] Speaker C: בסדר? לא בפעם הראשונה.
ואם לא מתחיינים בפניך, אתה לא אומר כן בסוף. ופתאום קלטתי עד כמה הדבר הזה הוא תרבות. עכשיו, זה תרבות שיש בה כבוד ובושה, בושה במובן החיובי, לא במובן שאתה לא בא לזה, שאתה לא מחצין את החוסר שלך או את הצורך שלך, אלא אתה... זה משהו שעושים אותו בעדינות.
[00:17:55] Speaker B: ואיפוק.
[00:17:56] Speaker C: ואיפוק לגמרי. אז אלה ההיבטים, העומק של המנהג הזה.
ואיך ילדים קולטים את זה?
לא משנה בני כמה הם.
זה סיפור אחד של היכרות עומק עם מנהג, שאני... מניסויים, מכירה אותו רק בשטחיות, לא בעומק שלו, ופתאום הספר הזה נתן לי איזה בית... מנהג נוסף שאני רוצה לדבר עליו, שהוא נותן ככה זווית לגבי היכרות עומק.
יש מנהג בפסח אצל יהודי צפון אפריקה, שכשאומרים את הלחמניה, מסובבים את קהרת הסדר מעל ראשי המשתתפים.
ותוך כדי שמסובבים, אומרים אללה, מה העניין? אני רוצה דרך המנהג הזה להסביר כמה דברים לגבי היכרות עומק. הדבר הראשון שאני רוצה להסביר זה שהמון שנים בשבילי זאת הייתה חוויה מאוד מאוד, קודם כול של פסח, מבחינתי פסח, בלי זה זה לא, ודבר שני זה איזו תחושה שיוצרת איזה חיבור נורא משפחתי ואיזה... אצלנו זה היה דוד שהוא סובב את הכארה מעל הראש שלנו וכמה זה נתן לנו תחושה שיש מישהו שומר עלינו ומגן עלינו ו... ולא הבנתי אבל מה ההסבר של המנהג הזה.
ולפעמים מנהגים נראים לנו כמשהו שאין להם הסברים לוגיים או אין איזו רציונליות מאחוריהם, אבל התברר שיש. מצאתי פירוש של חכם תוניסאי, הרב צבן, שהיה גם הרב של הקהילה שלי בן תיבות שגדלתי בה, והוא מסביר שהסיבוב של הקערה הוא להזכיר לבן אדם שכשהוא אומר עליך מה ענייה, שהוא מזמין את העני פנימה, שלא יושב חזק על כיסא הבעל בית, שידע שהעולם הוא מסתובב, קורים כל מיני דברים בעולם, ואולי בזמן אחר, במקום אחר, הוא יהיה ההורח, ומישהו אחר יזמין אותו. וכשאתה בא מהמקום הזה להזמין אני לבית שלך, אתה נמצא במקום אחר לגמרי. אתה במקום שווה לו, אולי הוגן.
במקום שמכבד אותו הרבה יותר. והדבר הנוסף לגבי המנהג הזה זה שההבנה שיש פה תרבות שיודעת להעביר מסרים באופן חווייתי, בלי שום הסבר, בלי הרציונליות שלהם, ועדיין החוויה היא מאוד מאוד עמוקה, מאוד שורשית, יוצרת אצלך חיבורים מאוד חזקים, ומצד שני, יש לה הסברים. ואם הייתי כנראה ממשיכה לשאול, גם כשהייתי ילדה ולא רק כשהתחלתי לכתוב מערכת שיעור, הייתי מוצא את ההסבר, במיוחד שהרב צבן היה כל כך קרוב אלינו.
[00:20:24] Speaker B: ואני כמורה שחוזרת אחרי חופשה של פסח ושואלת את הילדים, ספרו לי על ליל הסדר, בהבנה שכל הילדים חגגו ליל הסדר, כי יכול להיות שגם לא כולם חוגגים ליל הסדר, ואחד הילדים מספר על המנהג הזה, ואני רוצה להכיר באופן יותר מעמיק, אני אשאל אותו שאלות, אני אלך ללמוד לבד, מה אני אמורה לעשות?
[00:20:48] Speaker C: קודם כול להקשיב לו, זה הדבר הראשון.
שכשהוא מספר מנהג, גם אם הוא לא ידע להסביר את ההסבר הרציונלי, כמו שאני הרבה שנים לא ידעתי להסביר, זה לא אומר שהמנהג הזה הוא חסר משמעות, או שאין לו עומק, כי עצם זה שהוא יוצר אצלו חיבור לסדר ולזהות היהודית שלו, הוא כבר יש לו משמעות.
אז להקשיב, ואם גם הוא וגם אני לא יודעים להסביר את מה שיש מאחוריו, ואני מרגישה שיש חשיבות לחלק הרציונלי, אז כן, צריך ללכת ללמוד. ועכשיו יש יותר קל ללמוד, כי יש באוויר שני מאגרי ידע, מאוד משמעותיים, שמספרים את העומק של... של חלק מהמנהגים או חלק מהתרבות המסורתית-מזרחית בארץ, שהם אתר החכם היומי ואתר החכמת לב, שאחד מהם מביא אגות, והשני מביא סיפורי נשים מרתקות, שאפילו אני במחקר, כשהתחלתי אותו, לא העליתי בדעתי שהדבר הזה יכול להיות.
[00:21:56] Speaker B: לא הכרת אותן.
[00:21:58] Speaker C: לא הכרתי אותן, ולא חשבתי שנשים מהתרבות שאני באה ממנה. ויש לי חיבור בלתי אמצעי לסבתא שלי, שכבר לא בן חיים הרבה מאוד שנים.
ושאני רואה הרבה פעמים כמה היא דומה להן, למרות שהסיפור החיים שלה הוא כאילו פשוט. לא יעליתי בדעתי שנשים באיראן אספו בנות כדי ללמד אותן לקרוא ולכתוב בזמן שאף אחד לא... נשים לא למדו לקרוא ולכתוב, שאישה מאתיופיה הייתה מובילת המסע המאוד גדול, שאם השנים אנחנו לומדים להכיר בגדולה המטורפת שלו, שאישה מבולגריה.
היא רופאה ומגיעה לארץ ומקימה כנראה את התשתית הראשונה של מרפאות בתל אביב.
[00:22:50] Speaker B: אנחנו בעצם גולשות לסיפור הפרקטיקה.
דיברנו על הצורך באמון, הצורך בהיכרות המעמיקה.
ואתם במסגרת כל ישראל חברים, אליאנס כל ישראל החברים, פיתחתם כמה פרויקטים.
אז אחד ממסקר זה פרויקט החכם היומי.
[00:23:11] Speaker C: אני אספר על מזמי החכם היומי שאנחנו עובדים עליו כבר הרבה מאוד שנים.
המטרה הראשונית שלו הייתה להגיד, יש הגות ספרדית, מזרחית, היא לא מוכרת, היא מובט או כתובה בסוגות שונות מאשר ההגות של מחשבת ישראל ופילוסופיה שאנחנו מכירים, היא בדרך כלל משוקעת בתוך דרשות, הלכה, שזה... לגמרי אנחנו לא מתייחסים לזה כהגות.
וקהילה, דיבור לקהילה.
שהם שניהם נחשבים מאוד מאוד מעשיים, שזה גם חלק מהבנת העומק של התרבות הזאת. ומה שעשינו זה פשוט אספנו... אנחנו אספנו, כיום יש באתר אלף חכמים, כל אחד מופיע באתר ביום פטירתו.
[00:24:04] Speaker B: אלף חכמים על פני כמה? מאות שנים אני מניחה.
[00:24:08] Speaker C: המיקוד שלנו, 400 שנה האחרונות, יש קצת חריגות. בערך 100, 150 שנה אחרי גירוש ספרד, כשכבר מגורה של ספרד, נמצאים בקהילות צפון אפריקה, הבלקן והמזרח, ויש אינטראקציה בין הקהילות המקומיות לביניהם, ומה שאנחנו עושים זה שאנחנו צוללים לתוך הכתיבה שלהם, ומוציאים משם טקסטים קצרים, נגישים, בשבעה נושאים שאנחנו חושבים שהם... משמעותיים לחברה שלנו היום. שזה ערכים חברתיים, של צדק, צדקה, אהבת ישראל, וערכים שקשורים למסורת.
ומה שקשור למסורת תמיד קשור לקודים תרבותיים. יש שם המון עיסוק בכבוד, בכיבוד הורים, במנהגים, בחוויה, והרבה מאוד אהבת ישראל וצדק וצדקה.
[00:25:06] Speaker B: והתלמידים מקבלים בכל יום איזשהו אגד? איך זה עובד?
[00:25:12] Speaker C: האתר הוא לא נבנה כאתר לתלמידים, הוא נבנה כמעגר תוכן. היום יש בו, אפשר למצוא בו משפטים ממש קצרים מתוך הטקסטים, אז המורה שרוצה להוציא זה הרבה יותר קל, ויש בו מפתח נושאים שאפשר למצוא טקסטים קצרים שקשורים לנושאים, אבל תלמידים בתיכון, לפי דעתי, יכולים להתעסק איתו, ובעיקר מורים, גם אם הם רוצים ליסודי, זה לגמרי אפשר להוציא ממנו. כמו כל מאגר ידע, מהמשנה ועד ספר ההגדה של חיים נחמן ביאליק, יש... צריך לעבד אותו ולקחת מתוכו, והמאגר השני של חכמת לב, הוא יותר מעובד והוא יותר מתאים גם לילדים צעירים.
כי הוא הרבה יותר חווייתי, כי התורה של נשים עברה באופן חווייתי, ולכן בנינו ככה את האתר. שם יש את הסיפורים, כמו שתיארתי קודם, יש שם סיפורים על נשים, סיפורים מרתקים.
אבל בנוסף לביוגרפיה, שהיא טיפה ליותר גבוהה, יש סיפור. לקחנו נקודה מתוך החיים של האישה שלי והפכנו את זה לסיפור העלילתי.
ויש דיוקן שהאומנים עשו, מאוד יפים דיוקנות, מאוד מרשימים, כולם מקוריים.
ויש משפטים קצרים שהם עדויות של בני המשפחה על אותה אישה, ולכן הכול הרבה יותר מעובד, וגם...
[00:26:42] Speaker B: יותר קרוב לזמננו. זאת אומרת, יכול להיות שזה נשים שעדיין חיות או...
[00:26:46] Speaker C: לא, אנחנו כותבים רק על נשים שהן לא בין החיים. לפני שנתיים כתבנו על אישה שהיא הייתה כמעט בת מאה, ולפני שנה לצערנו היא הלכה לעולמה.
היא כבר לא הייתה במצב של לספר לנו על עצמה, אבל...
[00:27:02] Speaker B: המשפחה הסיפרה. כן.
[00:27:03] Speaker C: תמיד אנחנו מרעיינים בלי משפחה.
יש מעט נשים שלא היו להן ילדים, אבל היו להן תלמידות, שהם היו להם כמעט כמו בנות, והם סיפרו לנו עליהם, שזה גם מאוד מאוד מעניין.
[00:27:15] Speaker B: זה חוצה מגדרים, אני מניחה. זה מכוון רק לנשים או שזה...
[00:27:18] Speaker C: מי שלומד מזה, לא, מה פתאום.
ברור שזה חוצה מגדרים.
כולנו יכולים ללמוד נהגות...
של עד לא מזמן בעיקר גברים כתבו, וכולנו יכולים ללמוד מחוכמה של נשים שעד לא מזמן כמעט לא כתבו.
[00:27:39] Speaker B: אני שמחה.
[00:27:39] Speaker C: ואנחנו כבר חיים בעולם, ברוך השם, שבו שני העולמות האלה הולכים ומתמזגים, נשים שגם מעבירות חוויות וגם כותבות, וגברים שגם מעבירים חוויות וגם כותבים, ולכן...
כנשים וגברים, ילדים וילדות בעולם הזה, אנחנו יכולים ליהנות משני העולמות ולא לוותר על אף אחד מהם. גם נשים, גם גברים, גם חוויה, גם...
[00:28:01] Speaker B: דיברת על המנהגים קודם, דיברת על קהרת הסדר.
איפה השימור של המנהגים האלה בא לידי ביטוי בעשייה?
[00:28:09] Speaker C: של כל ישראל חברים.
[00:28:10] Speaker B: של כל ישראל חברים.
[00:28:12] Speaker C: קודם כול, בשביל להגיד איפה העשייה שלנו, אני יכולת להיחזור לחכם היומי שדיברתי עליו קודם, שהדבר הראשון שאנחנו עושים זה, באתר של החכם הימדיני, אנחנו אוספים, אם חכם כתב על מנהג, גם אם הכרנו אותו, גם אם לא הכרנו אותו, גם אם אנחנו יודעים מה להסבר שלו, גם אם אנחנו לא יודעים, אנחנו מנחיכים אותו בתוך האתר, במיוחד אם הוא מנהג שקשור לפן החברתי או לפן הקהילתי או לפן האישי, ופחות מנהגים שקשורים לקשרות או שמירת שבת במובן... למתי את אבות מלאכה שלה.
אז זה אחד. זה הדבר הראשון שאנחנו עושים, ולכן אפשר להיכנס לשם ולמצוא המון מנהגים, וחלקם אולי אנשים הכירו אותם מהבית שלהם והם לא ראו אותם נוכחים במרחב החברתי.
זה אחד. הדבר השני זה שאנחנו כתבנו סדרת מערכי שיעור שנועדה להורים, ובעצם בכל חג במהלך השנה, שמנו מנהג מרכזי, ופיתחנו אותו גם להבנה התרבותית שלו, וגם להבנה החינוכית שלו, איזה היבט חינוכי יש למנהג הזה. איך היינו רוצים כהורים לפעול עם הילדים שלנו דרך המנהג הזה, ובהטייה או בהמרה מאוד קטנה, יכול להיות מתאים גם למורים שרוצים להעביר שיעור שקשור לחג דרך מנהג.
יש שם את המנהג של בפורם המקסים, שאומרים שאפשר לתת מתנות לאוויונים נותנים מיד ליד ולא בסתר, כמו כל השנה שנותנים צדקה, כי בפורם כולם נותנים אחד לשני, ולכן אתה יכול לתת, אני לא מתבייש, להבין איזו משמעות יש לזה שאני נמצא במצב של בושה מתמדת, וכמה חשוב להבין שזה משמעותי.
יש שם את המנהג של תיקון לילה שבועות, ושהוא... היום הוא מאוד מאוד רווח, אבל הוא לא תמיד, וההבנה שלה, דווקא הסדר לימוד המקורי של תיקון ליל שבועות ומה המשמעות שלו, וההיבט של העברת ידע ולימוד מדור.
[00:30:29] Speaker B: לדור, אני מקשיבה לכם, אני נזכרת בביקור שעשיתי לפני הרבה שנים, כחלק מפרס חינוך, בפזורה בדואית בדרום.
ומנהל בית הספר סיפר שאחת המורות באה ואמרה לו, מורה למדעים, אמרה, אני צריכה כסף למעבדה. הוא אומר לה, למה צריכה מעבדה? היא אומרת, אני צריכה לחקור כל מיני דברים. הוא אומר לה, תציע חוצה. והיא יצאה חוצה ולא, הוא אומר, היום שלם, היא לא חזרה לכיתה והתחילה להבין מה יש לה מסביב. שמעבר לכל העניין שהם התחילו לחקור כל מה שקיים סביבם, הם גם התחילו לחקור כל מיני דברים שהם לקחו כברורים מאליהם. למה האוהל שבו הם לנים, גרים, עשוי מחומר מסוים, מאור מסוים ולא מאור אחר.
למה הכיוון של פתח האוהל פונה למקום כזה או למקום אחר. ואחר כך הם לקרו גם את הפתגמים.
אני זוכרת רק משהו, אם אתה רואה סרטן, תתנהא ככה, אם אתה רואה, אני לא זוכרת אם זה הכביש, סליחה, אתה מתנהל אחר, והתחילו לחקור למה, למה אני צריך לפעול ככה כשאני רואה חיה מסוימת לעומת חיה אחרת. פתאום התלמידים, אז לא ידעתי להשתמש במונחים האלה, אבל התלמידים הבינו שיש סיבתיות. יש היגיון בתוך התהליכים, יש משמעות, יש מסורת, יש הון, נקרא לזה. יש הון תרבותי שהם לא... אם האצבעות לא רואים את זה, לא משישו אותו מספיק בתוך החוויה היומיומית שלהם.
[00:31:50] Speaker C: החוקר הכי ידוע שמדבר על זה הוא פררי, שהוא עסק בפדגוגיה הביקורתית.
והוא, בברזיל, היה לו מאוד חשוב שכולם ילמדו לקרוא, כי רק מי שידע לקרוא ולכתוב יכל לפחור לפרלמנט.
והוא אמר שבשביל להצליח ללמד מבוגרים שלא יודעים לקרוא ולא לעשו את זה בשלב המוקדם של הגיל, כי אז יותר קל ללמוד לקרוא, צריך לעשות את זה דרך החיי היומיום שלהם.
וההצלחה שלו בדבר הזה הייתה מאוד מרשימה, ובאמת הוא עסק במושגים חקלאיים, כי הם כולם היו חקלאים, והייתה לו הצלחה מאוד גדולה בללמד לקרוא מבוגרים, שזה דבר מאוד מאוד קשה, בדרך כלל, אנחנו עוזרים רגע לאמון, כל דבר שאנחנו עובדים עליו קשה, זה דבר שיש לנו קושי, יש לנו איזה ירעור באמון שלנו, ואם היה לנו הכירות עומק עם תרבות קרובה או רחוקה, היינו מבינים שאפשר לעשות המון דברים שהם שונים, אינפיים יהיו יותר טובים, אולי פחות, אולי שווים בזה, באיך שאנחנו פועלים.
והון תרבותי הוא... נחשב להון רק אם אנחנו מייחסים להון.
אין תרבות שאין להון תרבותי. כל תרבות יש לה. אבל כשהחברה מייחסת לתרבות הזאת הון, שזה שפע, שזה... עושר שזה...
[00:33:26] Speaker B: אני לוקחת איזושהי השוואה למה שעולה לי הדימוי כרגע, זה משחק מונופול.
כל מה שיש במשחק המונופול זה הון, השאלה מה אנחנו מחשבים כהון יקר יותר ומה אנחנו מחשבים כהון זול יותר, מה אנחנו מוכנים לשלם יותר, או להעמיק יותר במובן הזה.
[00:33:43] Speaker C: ואם אני חוזרת רגע לסיפור של אמון, אז כשיש לנו אמון שכל כלפים במשחק המונופול הזה הם... הון שאפשר להשתמש בהם, אז הרבה יותר קל לתלמיד באמת לתרגם את זה למשהו שימושי בעולם שלו. בכיתה, מחוץ לכיתה, בטח ביכולת הלימודית שלו וה...
[00:34:11] Speaker B: אני לוקחת את מה שאת אמרת. את דיברת על כמה פרויקטים שיש לכם.
אבל המטרה היא מטרה אחת, קודם כול.
שהתלמיד יכיר, יבין, המורה יכיר ויבין שיש כאן הון תרבותי עמוק בתוך התהליך הזה, וכדי שזה יקרה, אנחנו רוצים שהילד יכיר גם טוב יותר את ההון שלו, לא רק הוא, אלא גם הסביבה תכיר.
אז זה גם דרך אנשי המופת, החכמים, זה גם דרך נשות המופת, החכמות, וזה גם דרך חקר והיכרות עם המנהגים. כל הפעולות האלה מיועדות לייצר מטרה אחת, שזה זיהוי, הערכה, הוקרה ושימוש בבעון התרבותי של כל מי שנמצא בתוך הכיתה. אני הבנתי נכון?
[00:35:05] Speaker C: הבנת נכון לגמרי.
[00:35:07] Speaker B: דיברת על עולים, זה נכון לגבי כל מהגר שהגיע לארץ, גם עלייה מברית המועצות?
[00:35:13] Speaker C: זה קשור לכל מהגר, אבל זה גם קשור למי שאחרי 50 שנה קצת נחשבים מהגרים.
ולמה שנחשב כתרבות הישראלית השורשית או הצברית, למה שנחשב, אלה שהביאו תרבות ממקומות שלא נחשבים צברים, והם עדיין לא נחשבים צברים.
אולי המילה הזאת חלפה מן העולם, אני לא יודעת, ואני מרגישה שגם אם היא חלפה כמילה, עדיין הנוכחות שלה כאן.
ומה נחשב ישראלי ומה נחשב...
לא ישראלי או של תרבות שהיא ליד הישראליות, והם נמצאים בכיתה, כל הילדים האלה. הם כולם שם, ואנחנו כמורים מחזיקים בראש.
תרבות כזאת או תרבות אחרת, מה התרבות הישראלית ומה לידה. וככל שאנחנו מרחיבים, ואנחנו רואים שהישראליות היא הרבה יותר רחבה מאיזה פריזמה צהרה שאנחנו רגילים להסתכל, אז אנחנו קודם כל, כמעט בלי לשים לב, אנחנו מכניסים תרבויות אחרות, או מאפשרים לתרבות אחרת להיכנס פנימה, או לתרבויות שונות להיכנס פנימה.
ואנחנו...
פותחים דלת לילד גם לחקור את התרבות שלו. ילד שמרגיש שהתרבות שלו היא לא ברת המראה מבחינת רווחים חברתיים, הוא לא יביא אותה למרחב הציבורי.
במקרה הטוב, הוא ימשיך לשמר אותה בבית. במקרה הפחות טוב, הוא גם יוותר על הבית שלו בגלל זה. אני אתן דוגמה שנחמדה בעיניי. חלק גדול מהעלייה מצפון אפריקה, ולא רק צפון אפריקה, אבל בעיקר צפון אפריקה, באופן מפתיע גם מיוון ומיראק ומסוריה, הם דיברו צרפתית, כי הם למדו בבתי ספר של אליאנס.
הם לא רק דיברו צרפתית, הם גם קראו וכתבו בצרפתית.
כשמסתכלים על הדור הבא, הדור שנולד פה בארץ, לאותם אנשים, הם לא יודעים צרפתית.
[00:37:17] Speaker B: אני לא יודעת יידיש.
[00:37:19] Speaker C: נכון. האתוס במדינת ישראל הצעירה היה שלדבר שפה זרה, זה לא בסדר.
אבל כולנו לומדים אנגלית.
אז זה לא נכון כל כך, שלדבר שפה זרה זה לא בסדר. יש שפות זרות שכדאי לדבר, ויש שפות זרות שפחות כדאי לדבר.
ויאמר לשבחה של העלייה מברית המועצות, שמאוד מאוד מקפידים שהילדים שלהם ימשיכו לדבר רוסית, וגם דור שלישי להעולים מרוסיה מדברים רוסית. ילדים שנולדו בארץ דור שלישי, בני שלוש, ארבע, שנתיים, מדברים רוסית.
[00:37:58] Speaker B: אני יכולה להגיד שהנחדה שלי, שהיא דור שלישי לדוברי אנגלית.
והבן שלי הוא לא דובר אנגלית. תדבר אנגלית, כבר נראה.
[00:38:09] Speaker C: והצרפתית נתפסה בשנות ה-50 כשפה שהיא לא הון.
ובשביל מה לדבר צרפתית? אז דיברו הבית הערבית, כי זו השפה שמדברים בבית, וגם אותה משפחות דיברו הבית שלהן בארצות המוצא הערבית.
אבל צרפתית לא נשמרה, וזה הפסד נורא נורא גדול.
[00:38:34] Speaker B: את דיברת על צרפתית, דיברת על אנגלית, דיברת על מאגרים ממקומות שונים. אני רוצה לחזור, אם אנחנו ממש לקראת סיום, גם לסיפור של המסורת.
ואני נזכרתי בהרצאה ששמעתי פעם מגלי סמבירה, שהיא הרבה פעמים מציגה את עצמה כהנחדש של סבתא טוני.
ואם מדברת הרבה על הדיכוטומיה הזאת שיש במערכת או בחברה שמנסים לאלץ אותנו, לייצר דיכוטומיה במקום שאנחנו לא רוצים שהוא יהיה שם, דיכוטומיה בין הערכים המסורתיים לבין החינוך הפורמלי שמקבלים בתוך בית ספר, או אולי בין התרבות שאני מגיעה איתה בבית לבין התרבות. זאת אומרת, אני רוצה פה רצף, אני נעה פה על רצף מסוים, ואת הרצף הזה צריך לשמר. זאת אומרת, יש מקום למה שנלמד גם בתוך בית ספר, אני מניחה, אבל אי אפשר ללמד אותו במקוטע, מאיזשהו רצף של חיים, של בית, של שפה, של מסורת, של ערכים, של תרבות.
[00:39:29] Speaker C: פתח פה פתח מאוד גדול לשיחה, שנייה לפני שאנחנו מסיימים, ואני אנסה להגיד את זה ממש בקצרה.
[00:39:36] Speaker B: לקחתי סיכון, אני יודעת.
[00:39:38] Speaker C: אז מסורתיות, זה מה שטוני מדברת עליו, ומה שה... אנחנו בכל ישראל חברים מדברים עליו.
זאת... זו חברה שהיא כבר היום אפשר להגיד זהות מובחנת בחברה שלנו. מובחנת במובן שאנחנו יודעים לדבר עליה כבר ולכבד אותה, אבל אנחנו עוד לא יודעים מה הקודים שלה.
ויש חוקר בשם ג'ונתן היידוט שחקר את הקודים האתיים של חברות מסורתיות לעומת חברות...
מערביות. והוא גילה שיש לחברות מערביות שלושה קודים אתיים, שהם חירות, אכפתיות ועוגנות. ולחברות מסרטיות יש שלושה ערכים נוספים, שהם כבוד, קדושה ונאמנות.
[00:40:25] Speaker B: אני מבינה מה זה אכפתיות, אני מקווה שאני מבינה מה זה עוגנות.
אני חושבת על... דיברנו על צרפת, אז אני חושבת על המהפכה הצרפתית במובן של חירות, לא יודעת אם בדיוק לכך הכוונה, אבל אני פחות מבינה מה אומרים העקרונות של העולם המסורתי, ואני אשמח שתסבירי.
[00:40:47] Speaker C: אז אני אתחיל עם נאמנות. נאמנות זה ההבנה ש...
לא באת לעולם לבד, או מהאוויר.
היה פה מישהו לפניך. ההורים שלך, הזקנים של הקהילה שלך, או המבוגרים בכלל, ובטח המורים שלך.
ונאמנות הרבה פעמים מתפרשת כללעשות כמו, או להיות מחויב ל.
אבל לא, נאמנות זה לתת מקום בתוך החיים שלך למה שהם אומרים.
[00:41:16] Speaker B: דע מאין באת?
[00:41:18] Speaker C: לא רק אבל. לא להישאר בדע מאין בתא, אלא לתת בבחירות שלך, בהחלטות שלך, בחיים, בכיוונים שאתה בוחר קדימה, אתה נותן לזה מקום.
ולא רק מהמקום של... הם אמרו משהו חשוב, הם אמרו משהו נכון, הם אמרו משהו שאני יכול להוכיח, אלא מעצם זה שהם ההורים שלי.
מעצם זה שההורים שלי אמרו את זה, אני נותן לזה מקום. כי אני...
מאוהב אותם, מחויב אליהם, והנה אני מתחברת...
[00:41:53] Speaker B: מכבד אותם.
[00:41:53] Speaker C: לערך השני של כבוד, אני מכבד אותם. ולצערי המושג כבוד בחברה שבה אנחנו חיים, וגם קצת בתוך המערכת, אחת החינוך, אנחנו מאוד משוועים למושג הזה, ואנחנו... אני מרגישה, אולי אני טועה, שהערך הזה הולך ונשחק ונשחק ונשחק, וקשה לנו מאוד מאוד להחזיר אותו, כי כשמחזיקים רק בחירות ושוויון והוגנות והכפתיות, קשה מאוד לחנך לכבוד.
כי כבוד יש בו ממד שהוא לא יושב בחלק הלוגי שלנו, בחלק ה...
של המוח שלנו. הוא יושב במקום שאומר, מי שהיה פה, מי שהביא אותי לעולם, מי שמחזיק את התרבות, את הערכים, הוא... אני צריכה להקשיב לו יותר.
אני לא חייב לעשות מה שהוא אומר, ואני צריכה להקשיב לו יותר.
ולהקשיב יותר, יש בו ממד של כבוד.
זה הערך השני, והערך השלישי של קדושה זה... אז המילה רוחניות אולי יותר מובנת, כי קדושה היא כאילו הולכת למקומות...
[00:43:06] Speaker B: הדתיים יותר.
[00:43:07] Speaker C: שאנחנו פחות... שיש לנו איזו התנגדות אליהם.
או לחלקנו יש התנגדות אליהם. וההבנה של קדושה זה שיש... חפצים אפילו, אני אגיד, יש אנשים שהם יותר רוחניים.
ולכן, אחד, אני מכבד אותם, מה שדיברנו קודם, ושתיים, אני יודע שצריך להתייחס אליהם אחרת. וכשאני רואה, מה שמעניין בזה בסיפור התרבותי ובהבדלים התרבותיים במגוון, זה שיש כאלה שיגידו, כשהם רואים מישהו שמכבד או מתייחס לחפץ או אדם כרוחני יותר, הם יזלזלו בזה כי הם יגידו, כל בני האדם שווים.
עכשיו, זה נכון שבני האדם שווים, אבל עדיין כשמישהו לימד אותי משהו אחר או שהוא מחזיק את התרבות שלי, אני לא מתייחס אליו כשווה, אני מתייחס אליו כקדוש.
והדבר השני זה שכשאני מתייחס ככה למישהו ואני רואה מישהו מזלזל בזה, אז אני מזלזל בו בחזרה.
ואז אנחנו...
מפתחים חברה שלא מכבדת אחד את השני, ואנחנו כל כך רוצים שנוכל לכבד אחד את השני.
אז זה מה שהמסורתיות יכולה לתת לנו.
[00:44:17] Speaker B: תודה רבה, חיה, זה היה ממש ממש מרתק. אני רוצה לשאול אותך את השאלה שאני שואלת את כולם, מהו ההגד הכי משמעותי שאיתו את רוצה שהמאזינים והמאזינות שלנו ייצאו מהפרק הזה?
[00:44:33] Speaker C: אני רוצה לצאת עם...
לחזור למילה אמון, שהיא מילה כאילו לא פרקטית, אבל ככל שאנחנו מודעים אליה יותר, ואנחנו פקוחי עיניים לזהות את הנקודות שבהן אנחנו לא מאמינים, כך ייפתח בפנינו כמחנכים וכבני אדם עולם חדש לחלוטין, שאני רואה כאילו לא היה קיים קודם.
[00:45:02] Speaker B: אם יוצאים, מגיעים למקומות נפלאים.
[00:45:04] Speaker C: לגמרי.
[00:45:05] Speaker B: תודה רבה, חיה, זה היה מרתק ומעורר מחשבה.
ולפני שנסיים, חשוב לי להזכיר לכם ולכן, שוגנות, כמו גם מחלה, מתקיימות בראש ובראשונה בתוך הכיתה.
והמשאב הכי חשוב, הכי יקר, הכי משמעותי במערכת החינוך, הוא המורים והמורות ושות ההוראה שלהם.
תודה לגברת חנה ללוש, מנהלת האגף לחינוך יסודי, על ראיית הוגנות כערך מרכזי בחינוך, ותודה לכל צוות מתח.
ותודה לכן ולכם, מאזינות ומאזינים, שהצטרפתם לעוד פרק של החלה למעשה. כל החומרים על הוגנות בחינוך מחכים לכם בתיאור הפרק. ניפגש בפרק הבא.
