פרק 10: אושרה

[00:00:05] Speaker A: מה זה הפדגוגיה של זהויות? ואיך היא משנה את הדרך שבה אנחנו מלמדים ולומדים? [00:00:09] Speaker B: מה זה אייג'נסי? [00:00:10] Speaker C: ואיך תלמיד יכול גם לבחור, לפעול ולהשפיע? [00:00:14] Speaker A: מה זה הון תרבותי? ואיך הוא משפיע על קידום אוגנות בחינוך? [00:00:17] Speaker B: איך שומעים את הקול הפנימי של התלמיד ונותנים לו מקום? [00:00:21] Speaker A: מה זה אומר לפעול מתוך אוגנות? כמנהלת? [00:00:23] Speaker C: כמורה? [00:00:24] Speaker B: כאדם? שלום, ברוכות וברוכים הבאים לעסקי תחלה למעשה. שמי מוריה תלמור ואני מנהלת את היחידה לטיפול בפרט באגף חינוך יסודי במשרד החינוך ומובילה גם בתחום ההוגנות בחינוך בעולם השתנה. לאחר 30 פרקים שהתמקדו בהחלה ובמתן מענה לפרט בכיתה ההיטרוגנית, אנחנו במעדורה מיוחדת המוקדשת להיבטים של הוגנות בחינוך בעולם השתנה. אני מזמינה אתכם בכל פרק לצלול ביחד איתי ועם מומחים ומומחיות מהתחום לעולם מרתק שהוא הבסיס לכל העשייה שלנו. כל הפרקים במעדורה הזו עוסקים בפדגוגיה מבוססת זהות. פדגוגיה שמדגישה את חשיבות הזהות האישית, המשפחתית, החברתית והתרבותית בחוויית הלמידה. הפרק הזה מתמקד ביישום פדגוגיה של זהויות הלכה למעשה בבתי הספר, תוך הצגת כלים ופרקטיקות ממיזם אישרים, ודיון בחשיבות שילוב הזהות האישית, המשפחתית, החברתית והתרבותית של התלמידים בתהליכי ההוראה והלמידה. [00:01:23] Speaker C: מתחילים, היום, במפגש ראשון עם המורות, ביקשתי מהן שיתארו את הכיתה שלהן, כדי שאוכל לחשוב איתן על פעילות לכיתה. וככל שנפגשתי עם יותר מורות, הבנתי שאני נתקלת במה שקראתי לו בזמנו, נקודה טבעון תרבותית. [00:01:38] Speaker B: זאת דרורית, מדריכה חדשה בבית הספר. [00:01:42] Speaker C: ביקשתי מהן שיספרו לי על הכיתה שלהן. כמה תלמידים יש, כמה בנים, כמה בנות. מה הרקע המשפחתי ההורים גרושים הם חד הורים מה המוצא של התלמידים יוצאי קהילת אתיופיה הברית המועצות הם הסתכלו עליי בתמיהה מה זה קשור בת להדרכה פדגוגית למה את שואלת על זהויות עושרה, מה את [00:02:03] Speaker B: חושבת על השאלה של דרורית? [00:02:06] Speaker A: אני חושבת שזו שאלה מצוינת. שאלה מצוינת כי אני חושבת שהרבה פעמים אורות מנתקות בין תהליכי הוראה ולמידה לבין בעצם הזהויות של התלמידים שיושבים בתוך הכיתה. יש איזשהו רצון להעביר חומרי הוראה ולמידה, אבל בעצם לא תמיד זה קשור או משוייך לתלמידים שיושבים מולי. למי הם? מאיזה בתים הם מגיעים? מאיזה מעמד כלכלי? מאיזה מוצא אתני? מאיזה חוויות? עם איזה עולם ערכים? עם איזה חלומות למעשה הם מגיעים לתוך הכיתה? וכל הדבר הזה למעשה כדי שהחוויה של הלמידה תהיה משמעותית, וגם כדי שהתלמיד ירגיש תחושה של שייכות, הדבר הזה שאנחנו מדברים עליו בפדגוגיה מבוססת זהות, חייב להיכנס לתוך תהליכי הוראה ולמידה. זו למעשה מהות של פדגוגיה מבוססת זהות. [00:02:55] Speaker B: אז זה הזמן להציג את אושרה נמימין הלוי, מובילת תחום פדגוגיה מבוססת זהות באליאנס כל ישראל חברים, שהוא אחד מהארגונים הפועלים במיזם האישרים. אושרה היא יועצת פדגוגית במיזם לראות את הקולות. גם הוא מיזם משותף ששותפים לו משרד החינוך, קרן פוזן ואליאנס כל ישראל, חברים. שלום, אושרה. [00:03:16] Speaker A: שלום. [00:03:17] Speaker B: אני רוצה להתחיל בכך שאני משתפת אותך במה שלמדתי במהלך העבודה על המהדורה הזאת, וגם במהלך... תהליך שאני עוברת עם עצמי בשנה האחרונה סביב הסיפור הזה של פדגוגיה של זהות, אני אגיד למי שעוקבים אחרי הסדרה ברצף, שאני מדברת פה על סיכום ביניים, כל מי שיצטרף רק עכשיו אז הנה תאימה ממה שעשינו עד היום, ואני עדיין כמובן ממליצה בחום להזין גם לפרקים הקודמים. אז מה למדתי? למדתי הרבה. למדתי מה המשמעות של המושג פדגוגיה של זהויות, למדתי שהמושג עון סימבולי הוא הרבה יותר עמוק ממה שחשבתי. למדתי שהזהות של התלמיד והמורים חייבת להיות נוכחת בכל ההוויה הבית ספרית, לא רק בתוך השיעור. למדתי שהזהות האישית, המשפחתית, התרבותית של התלמידים זה לא רק חלק מההוויה שלהם, אלא זה גם מפתח חיוני קריטי להצלחה הלימודית והחברתית שלהם באווה ובעתיד. הבנתי שהאתגר הוא לא רק בהתייחסות לצרכים הלימודיים או הרגשיים, אלא בהכרה עמוקה בעול התרבותי הייחודי שכל תלמיד מביא מהבית. הבנתי יותר לעומק כמה חשוב שמורים ותלמידים כאחד ירגישו שהסיפור האישי שלהם משתלב בסיפור הרחב יותר שבית הספר והחברה הישראלית. למדתי עוד. למדתי שהאופן שבו מתעצבת הזהות משפיעה על תחושת שייכות, ותחושת שייכות משפיעה על תחושת המסוגלות. קיבלתי דגמה נוספת לעובדה ששפה משנה מציאות, וכמה חשוב לעבור מהמילה תקוע למילה נטוע. העמקתי את ההבנה שלי שחיזוק הזהות דורש שילוב של טקסטים מותמי תרבות, שחשוב להכיר את סיפורי הקהילות השונות, ובעיקר הכרה בערך העצום שיש למנהגים ולמסורות שעוברות מדור לדור. אני מקווה שאת עוד נושמת, כי הבנתי עוד דברים. למדתי שאמון המורה ביכולתו של התלמיד להצליח, קשור באופן עדוק לתפיסת המורה את הזהות התרבותית של התלמיד. תמיד ידעתי שקיימות נקודות תיברון, אבל גיליתי את הרוחב של הנקודות האלה, ואולי אפילו את ההיקף שלהם, בהתייחסות לתרבות שונה. לא רק בהתייחסות לתרבות שונה, אלא גם בהשפעה שלה על גובה הציפיות של המורה מהתלמיד, ואולי גם התלמיד מעצמו. גם אם זה בצורה לא מודעת, אפרופו נקודות תיברון. הבנתי עד כמה חשוב לפרק את החסמים הבלתי מודעים האלה, ולראות בכל התלמידים שווים. הכרתי מושג חדש שלא הכרתי קודם, וזה ענווה תרבותית. המושג הזה חידד אצלי את ההבנה שאנחנו לא מומחים לתרבויות שונות, אלא אנחנו שותפים בתהליך של לימידה מתמיד. תהליך שדורש מאיתנו כל הזמן ביקורת עצמית, פתיחות, נכונות לטעות. העמקתי את ההבנה שרק מתוך הבנה ופתיחות אפשר לבנות קשרים עמוקים, גם עם התלמידים וגם עם המשפחות. כל הידע הזה שתיארתי עכשיו, שהצטבר אצלי לאורך המסע הזה שאני עוברת כאן בעסקת, הובילו אצלי את תובנה עמוקה שחינוך לא מתחיל ונגמר בכיתה, אלא בהיכרות ובהכרה אמיתית של הילד, של המשפחה שלו, של התרבות שממנה הוא הגיע, ורק מתוך הכרה כזאת אפשר לבנות למידה שהיא באמת עמוקה, באמת משמעותית, ובעיקר מחוברת. עצרתי לנשום, זה הזמן לדייק אותי. [00:06:27] Speaker A: אז קודם כול, אני חושבת שכל מי שדיבר לפני עשה עבודה מאוד מאוד טובה, אם אלה התובנות שלך. [00:06:32] Speaker B: תודה. [00:06:33] Speaker A: ואני רוצה להגיד שהדרך שבה אנחנו, במאיזם האישרים, עשינו... התפתחה הנושא של פדאגוגיה מבוססת זהות. אולי רגע להגיד משהו על מסגור של האופן שבו כל התהליך הזה נבנה. כי אני חושבת שהוא גם מאוד מאוד משליך על התובנות שאת יצאת איתה מתוך כל העסקתים שהקלטת אותם עד היום. וזה בעצם לומר שבהתחלה, כשנכנסנו לבתי הספר, היה לנו מאוד מאוד חשוב שהמורות יעברו תהליך ברור זהותי, אישי, משפחתי. אנחנו עד היום מאמינות בנושא הזה. אני חושבת שזה תחום חשוב ומורה שבעצם עובר את תהליך ברור זהות קודם כול של הנכסים המשפחתיים והתרבותיים שלה, היא תדע, והיא תעשה את זה הרבה יותר טוב עם התלמידים שלה. כי זה חלק מהמודלינג, וזה גם חלק מתוך העובדה שגם היא משנה, היא בעצם מבינה דברים על עצמה, אבל גם משנה את אופן ההוראה שלה בכיתה. אבל לאט לאט הבנו שאנחנו עובדים בשני הערוצים הגבליים, בפדגוגיה ובביתים זהותיים בנפרד, ואם הזמן הבנו שהדבר הזה חייב להיות משולב יחד. זאת אומרת, בסופו של דבר, גם ההיבטים הזהותיים וגם הפדגוגים צריכים להיכנס ביחד לתוך הכיתה, אין פה תהליכים נפרדים. ומה שאנחנו עושים בשנה וחצי האחרונות בתוך המיזם, הוא לחבר את הפדגוגיה לזהות. אנחנו מבינים ומבינות שכל התהליך שהמורה עוברת עם עצמה, יש לזה גם היבטים פדגוגיים, היבטים הוראתיים, שאנחנו גם פיתחנו כלים שאנחנו נדבר עליהם בהמשך, איך היא תוכל להשתמש בהם כדי לממש את זה. [00:08:12] Speaker B: אני אשמח שתני דוגמה על המפגש הזה שיצרתם בין הזהות לבין הפדגוגיה. [00:08:16] Speaker A: אז דוגמה אחת שאנחנו גם נדבר עליה בהמשך, היא מכוון ליחידת תור עם מבוססת זהות. לקחנו מכוון של משרד החינוך, לא שינינו בו דבר, שמתייחס לנושא, שמתייחס ללב המפגש, למטרות, שמתייחס בעצם לאיזה שאלות אנחנו שואלים, ולתוכו הטמנו, בתוכו הטמנו היבטים זהותיים. זאת אומרת שאנחנו לא שינינו שום דבר במכוון הזה, אלא בסוף הפנינו את המבט של המורות והמורים לאיזה היבטים זהותיים צריכים להיות בפתיח. איך אני בוחרת את נושא השיעור? איך הוא מתכתב עם הזהויות של התלמידים שיושבים אצלי בכיתה? כשאני כותבת מטרות אורייניות, איך המטרות האורייניות האלה מתייחס... יש בהן גם מטרות זהותיות. זאת אומרת, איזה תפיסות, איזה עמדות, איזה ערכים, אני רוצה שהתלמידים יפגשו, ינחיכו במהלך השיעורים הללו. [00:09:08] Speaker B: כלומר, אתם מרחיבים את נקודות המבט של המורה בתוך התהליך, להסתכל על עוד זוויות התבוננות בתוך מה שהיא כבר הכירה וידעה, ואומרים, בואי תתבונני על עוד דברים, תקחי עוד היבטים בחשבון כשאת מתכננת את השיעור שלה. [00:09:22] Speaker A: חד משמעית, ואני חושבת שההרחבת נקודת המבט הזו, אנחנו רואים, אנחנו כבר רואות שיש לזה הרבה מאוד הוכחות בשטח, כמה זה משנה גם את תפיסת המורה, את תהליכי ההוראה, גם את הכיתה שלה עצמה, אבל גם היא שמה לב למשהו נורא נורא משמעותי, כי פדגוגיה מבוססת זהות זה לא רק תיאוריה. זו תפיסה שבעצם אומרת, אנחנו רוצים שהתלמידים ירגישו שייכים. שייכים לחומר שהם לומדים, שייכים לכיתה שהם לומדים בה, שייכים לטקסטים, לדמויות שהם לומדים אותן. וכשהמורה מלמדת באופן כזה, שהוא לא רק ללמד חומר לימודי, אלא גם להתייחס ולהנחיח באופן חיובי את הזהות של התלמידים, קורה עוד משהו נורא מעניין. התלמידים הרבה יותר מעורבים, הם פעילים, הם שואלים שאלות, הם מתייחסים אחד לדברים של השני, וזה אחד מההישגים הכי גדולים בעיניי של אזרחות פעילה, שליכולת שלנו כחברה, בסופו של דבר, ליצור מפגש, מפגש בין תפיסות ועמדות, גם אם אנחנו לא תמיד מסכימים. [00:10:24] Speaker B: דיברת על כך שזה לא רק תיאוריה, ואני מניחה שאתם מלווים את התהליך הזה באיזשהו תהליך של חקר, של התבוננות. אני מניחה מה למדתם מהעולם סביב התהליך הזה, איזה ממצאים יש לכם גם מארץ מחקריים. מה אומרת הספרות המקצועית בנושא הזה לא רק בישראל? [00:10:42] Speaker A: אז הספרות המקצועית בעולם היא נורא מעניינת, כי יש מחקרים שמראים את הקשר בין עבודה זהותית אתנית לבין נושא של הישגים, של תחושת שייכות, אבל אני חושבת שמה ששונה במה שאנחנו עושים כרגע במיזם, שהחיבור כאן הוא לא קורס שסטודנטים או תלמידים עוברים בנוגע לתרבות שלהם, אלא זה ממש מוטמע בתוך תחומי הדת. בתוך השיעורים שתלמידים לומדים. הכוונה שלי היא שזה לא נייס טו היו. זה לא עובר בשיעור חינוך או בטיול שנתי או באירוע סי כזה או אחר, אלא זה חלק מתוך עמוד שדרה, בית ספרי, שצוות בית הספר מנהלת בית הספר, גם אין עוברות תהליך בתוך זה, וכל ההוויה הבית ספרית משתנה סביב התפיסה הזו. זאת אומרת, משהו אחר קורה בתוך הקיטות, במה שאני רואה בקירות, באיך שנראים ימי ההורים, שאני מזמינה את ההורים, איך אני מתבוננת בכלל על העבודה עם ההורים, על השתפות איתם. [00:11:45] Speaker B: אם אני מבינה ממה שאת אומרת, משמעות הדבר היא שיש שונות בדרך שבה המורה צריכה ללמד, אולי לא מכיתה לכיתה ובית ספר, אבל תורדת מבית ספר לבית ספר, כי יש כאן משמעות להרכב הלומדים בכיתה, יש הבדל אם הכיתה מורכבת מילדים עולים ממקום מסוים, או ילדים שהם דור שני, למשפחות עולות ממקום אחר, אני צודקת. [00:12:08] Speaker A: חד משמעית, אני חושבת שתלמיד צריך למצוא את עצמו, בתוך החומר הנלמד של מה שהוא לומד, הוא צריך למצוא את הבית שלו. הוא צריך לראות את הקשר בין הבית לבית הספר, ולכן, גם אם אני מלמד היסטוריה ותנח או שפה או מקצוע אחר ביסודי, הבית צריך להיות נוכח, ולכן לא יכול להיות שתוכנית הלימודים תראה באופן זהה, במקום כמו עיר במרכז או בפריפריה. זאת אומרת, השאלה היא איזה דמויות אני מנחיכה. איזה סיפורים אני מביאה לתוך הפרים של הכיתה, הם נורא משתנים, לא רק במקום הגיאוגרפי, אלא גם באיזה זהויות יושבות אצלי בכיתה. ואני אתן עליה כדוגמה קטנה. יש לנו בית ספר שאנחנו עובדים בו במרכז הארץ, שלמעלה מ-80 אחוז, אם יוצא ברית המועצות לשעבר, עולים ישנים ועולים ממש חדשים שעלו בגבות המלחמה האחרונה באוקראינה, ואנחנו זעינו שבעצם ברגע שהתלמידים פוגשים את השפה הרוסית, אפילו ברמה של מילה, שפה וציור, משהו הופך אותם להרבה יותר שותפים בכיתה. הם פתאום יותר משתתפים, הם יותר פעילים. כשהמורות נכונות לתרגם את המילים לרוסית כשהן לא מבינים, משהו אחר קורה להם בתוך התהליך של החוויה והלמידה. [00:13:27] Speaker B: והמורים והתלמידים מבינים מה הגורם לשינוי? או שהכל נעשה באיזושהי רמה של תת מודע? כלומר, הילד יודע להגיד, אני מרגיש יותר שייך כי יש תמונה או כיתוב בשפה שלי, אז... [00:13:39] Speaker A: התהליך הזה הוא בבנייה, וזו נקודה נורא משמעותית. עם המורות אנחנו עוברים תהליך מאוד מאוד עמוק, שבעצם גם עוזר להם לראות את התפיסות... קודם כול לברר את הזהות שלהם מבית, ולראות את הנכסים שלהם מבית, אבל גם לפעמים להתעמת עם התפיסות שלהם. זאת אומרת, יש מצבים, אולי אני אתן כדוגמה קטנה, שיחה שהייתה בחדר מורים, בין מורה שאמרה למורה אחרת, סביב הנושא של נו וגוד, את התרבות של ההורים שלי מחכו כשהם עלו לארץ. אני לא רוצה לעשות את אותו דבר לתלמידים שלי, אני רוצה שהתלמידים שלי יפגשו את הנוביגוד, כי זה חג שלהם. אני אלמד גם על חנוכה, אבל אני אלמד גם על הנוביגוד. ואני חושבת שחלק מהשיח הזה שקורה קודם כל בתוך חדר המורים, ובתוך מפגשי המליאה, ואחרי זה יורד לתוך הכיתות, הופכת המורות ליותר מודעות, בהדרגה, אני חושבת שגם התלמידים כמובן צריכים, ככל שאנחנו נעמיק את התהליך, אז גם התלמידים צריכים לדעת לשיים את זה, שזה נכס שלהם. זה תלוי מאוד בגיל. כשהם רכים מאוד, אז זה עדיין לא רלוונטי. אבל ככל שהם גדלים, אז זה כבר משהו שהם יודעים יותר לדבר אותו, להיות מודעים לו. [00:14:47] Speaker B: אני מקשיבה לך, ואני חושבת על כל מה שראיינתי מכל ישראל חברים, כולם הגיעו מסיפור אישי קודם כול. זה גם אצלך? [00:14:57] Speaker A: כן, מלא מעט סיפורים אישיים, אבל אולי אם אני צריכה לנעוץ את הסיפור האישי שלי בתוך מחת החינוך, מה שאני אחרי איזה ברודיה, הסוציולוג הצרפתי קרא לו חוסר המשכיות תרבותית, כשקראתי אותו פשוט הרגשתי שהגעתי הביתה. ולמה בעצם? כי הלכתי לבית הספר בקירת גת. גם יסודי, גם חטיבה, גם תיכון, ולא היה שום קשר בין הבית לבית הספר. אני זוכרת שאחת המורות שלי לתנח, שהייתה מורה מופלאה לתנח, היא קראה לאלוהים הסופר המקראי. וזה הפער כל כך גדול. [00:15:36] Speaker B: ואת באת מבית מסורתי. [00:15:37] Speaker A: בוודאי, ואני באה מבית מסורתי, שמאוד מאוד מאמיני באלוהים. אי אפשר לערער על הקיום שלו. וכשהיא קוראת לו הסופר המקראי, זה בעצם מערער את כל התפיסה שלי לגבי מה זה אמונה, ולגבי מה זה הביטוי הזה, הסופר המקראי. כשאומרים למישהו שיש לו בתוך עתיק ספר תנ״ך, והוא לא רוצה להורד אותו לרצפה, הוא לא רוצה להשאיר אותו לידו על הכיסא, משהו מתנגש בתוכנו. כמובן שכתלמידים אנחנו לא יודעים לשיים את זה. אבל כשבורדיה דיבר על חוסר המשכיות תרבותית ואמר שהרבה פעמים כשתלמידים עם מעמד בנוני נמוך בעצם צריכים לתווך בין שתי מערכות ערכים בבית ובבית הספר, הוא בעצם אמר זה אחת הסיבות לזה שיש פערים. זו אחת הסיבות. למה? כי בעצם הרבית המשאבים של התלמידים האלה הולכים לזה שהתלמיד צריך לתווך בין שתי שפות. אתה הולך הביתה, יש שפה, יש ערכים. אתה הולך לבית הספר, יש ערכים ותרבות אחרת, שהם לא מדברים אחד עם השני. [00:16:38] Speaker B: זה מזכיר לי את הסיפור שסיפרת לי על שיעור באזרחות. [00:16:43] Speaker A: כן, זה סיפור נורא מעניין. שצפיתי בשיעור באזרחות כחלק מלימודי ההוראה שלי, ואני אומרת, אני גם אולי אגיד את זה כפריימינג לכל השיח הזה, אני אומרת את הדברים ללא שום ביקורת, על אף מורה, אני חושבת שהמורים הם עם תחושות שליחות וכוונות אמיתיות לעשות חינוך טוב ומשמעותי, לא תמיד יש לנו מודעות לנקודות האיברון האלה שאנחנו מדברים עליהם. אז זה הפריימינג קודם כול של הסיפור הזה. ומה שקרה זה שהוא שאל במסגרת לימודים על הפרדת רשויות איך מגיע לנו מים לברז. ואחת התלמידות הצביעה ואמרה, אלוהים, הוריד גשם. המורה פסה לי את התשובה שלה. ואני, כשישבתי מהצעד, מיד ידעתי לתרגם. התלמידה הזאת באה מבית מסורתי. היא אומרת את זה כי היא מבינה איזושהי מחת ערכים אחרת. יש אלוהים, יש גשם, יש אחרי זה עוד תהליך ארוך, אבל זה היה תהליך שהיא ראה את הבן אירוחה. [00:17:39] Speaker B: יש לה רגשו איזשהו זום אאוט כזה, היא הסתכלה על זה בצורה הרבה יותר גדולה. כבר אתה בבת שלה. [00:17:44] Speaker A: חד משמעית, אבל מה שקרה עם התלמידה הזו אחרי זה, זה הדבר המעניין. התלמידה הזו לא הפסיקה להפריע את סוף השיעור, בסוף גם המורה הזה הוציא אותה. ושוב, בלי להאשים לא אותו ולא אותה, ויכול להיות שזה גם הושב על עוד מערכת יחסים קודמת לה, אבל מה שקורה הרבה פעמים לתלמידים שהם סובלים מהיעדר הכרה או מהכרה השגויה, זאת אומרת שמקחיחים או לא נותנים הנחכה חיובית לזהות שלהם בבית הספר, זה שהם במין אקטינג אאוט או פסיביות. זאת אומרת, הם יכולים לברוח לאחד מהמקומות האלה, שאו שאני מפריעה ומפוצצת את השיעור, או שאני פשוט די פסיבית, לא לוקחת חלק, מעבירה את הזמן שלי בבית הספר. זה פשוט לא נוגע בי. זו דוגמה מצוינת לאיך סקרנות... אני קוראת לזה הרגל בדלת. למה הרגל בדלת? התלמידה הזו אמרה משהו. למורה הזו הייתה יכולת להגיד, וואו, תקשיבי, התשובה שלך היא נורא מעניינת. למה אמרת אותה? מאיפה זה בא? איך חשבת עליה? כל השיח היה נשמע אחרת לחלוטין, גם לתלמידה עצמה, אבל גם לתלמידים האחרים שיושבים בכיתה. פתאום זה משנה את כל נקודת המבט של כל מי שיושב בתוך הכיתה הזו. [00:18:55] Speaker B: שמעון הזול היא אמר פעם, היה לי רעיון איתו באחד הפרקים, ואני מקווה שאני מצטטת נכון, אבל היה לו איזושהי אמירה שכשאתה שומע תשובה של ילד, ובכלל הוא קשור לביתים של זהות, גם כששואלים שאלה בחשבון או שאלה של עובדות, והילד נותן תשובה שהיא אחרת ממה שציפית, תתייחס אל התשובה שלו בכמלה. זאת אומרת, תנסה להבין מה המקור ומה העמדה, ולא רק להגיד האם היא תשובה נכונה או לא נכונה בתוך ההסתכלות. זה על אחת כמה וכמה כשזה יושב על המקום הזהותי. שמה שמעניין אותי בתוך מה שאת מספרת, זה לא רק מה שקורה לילד כרגע, ואתה ילדה אפריעה ויצאה מהכיתה ולא הרגישה קשורה ולא שייכות ולא מחוברת, מה קורה למוביליות החברתית שלהם בעקבות אירועים שכאלה? [00:19:38] Speaker A: אז אני חושבת שאנחנו מבינים היום באופן מאוד מאוד ברור שתחושה של שייכות משפיעה על תחושה של מסוגלות, כמו שאמרת בהתחלה, ותחושת של מסוגלות בוודאי משפיעה על נושא של הישגים. והישגים כמובן זה חלק מנושא של מוביליות כלכלית וחברתית. אז הנושא של פדאגוגיה מבוססת זהות הוא בעצם לא רק תפיסה שאומרת, אוקיי, בואו ננחיח את המסורות ואת המנהגים ואת הבית רק מתוך זה שאנחנו רוצים להביא את הקולות ולתת לזה ביטוי. אנחנו בעצם רוצים להרגיש, לגרום לתלמידים האלה להרגיש שייכים, כי השייכות כאן היא נקודת מפתח למוביליות. ואחד הדברים שלמדתי אתמול בכנס מישרים, שנורא הפתיע אותי, של חוקר, שהוא אמר שבעצם תלמידים שלומדים עם תלמידים עולים בכיתה, היכולת שלהם לעשות תהליכי מוביליות הם יותר גבוהים. וזה היה נתון שנורא הפתיע, כי על פניו הרבה פעמים מדברים על איזושהי פדגוגיה הומוגנית. אבל דווקא העובדה שאני נחשפת להיטרוגניות, לקבוצות שונות תרבותית, דווקא זה, וזה מחקר בישראל, דווקא זה גורם למובילות חברתית גבוהה יותר. ואני חושבת שיש לזה ערך לא רק בתחושת המוביליות, אלא גם בשאלה הרבה יותר רחבה. איזו חברה אנחנו רוצים בישראל? אם אנחנו רוצים חברה של תלמידים שמגיעים לבית הספר, לומדים חומר לימודי וחוזרים הביתה, בלי שהם פוגשים את עצמם, את הטקסטים, את הדמויות, את החברים שלהם, בלי שהם פוגשים את הכתפי הענקים שעליהם ההורים שלהם יושבים, בלי שהם פוגשים את הנושא של זהות יהודית-ישראלית, אנחנו רוצים משהו הרבה יותר רחב שיחבר בינינו. [00:21:25] Speaker B: אנחנו רוצים שמרגישו בבית בכל מובן שהוא, גם בבית שלהם וגם בבית הספר. איך הופכים את זה לפרקטיקות? דיברת על השיעור ועל התכנון של השיעור, והזכרת גם שיש כלים שפיתחתם. [00:21:38] Speaker A: אז בעצם את הפדאגוגיה מבוססת זהות, כמו שאמרתי, אנחנו פיתחנו בצעדים מאוד מאוד איטיים, אבל עמוקים. זאת אומרת, ברגע שהבנו שאנחנו לא מסתפקים רק בעבודה זהותית, אלא אנחנו גם מחברים אותה להיבטים הפדאגוגיים, אז פיתחנו בעצם מספר כלים שעוזרים למורות ולמורים להפנות באופן אקטיבי את המבט שלהם לתלמידים בכיתה. [00:22:02] Speaker B: כשאת אומרת אנחנו, אני רוצה שהתייחסנו לזה בקצרה, אבל תזכירי, מה היא תוכנית מישרים בכלל? [00:22:08] Speaker A: מיזם האישרים הוא באמת מיזם מופלא, שהוא שיתוף פעולה של משרד החינוך וקרן יעד הנדיב, שלמעשה נכנס לבתי ספר יסודיים בפריפריה הכלכלית והגיאוגרפית של ישראל, ובתהליכי עומק, במשך חמש שנים, הוביל אותם מבתי ספר, תת משיגים לבתי ספר שמאמינים ביכולות של התלמידים, שמגיעים להישגים הרבה יותר גבוהים, ולמעשה מעלים אותם על איזשהו מסלול שהם יכולים כבר ברשות עצמם להוביל תהליכי שינוי. את כל התהליך הזה מוביל, מתווסף לו תהליך הערכה ובקרה וליווי מאוד אינטנסיביים. וכל ישראל חברים הוא אחד הארגונים שמלווים בתי ספר בתוך המיזם. [00:22:53] Speaker B: מיזם שפועל בתוך הגף חינוך יסודי, ואני מכירה ומעריכה מאוד. [00:22:59] Speaker A: אז כשאני אומרת אנחנו, אז אנחנו בתוך צוות קיח, בתוך צוות קיח מיישרים, אבל כמובן שכל הזמן יש לנו גם את העדעוד, גם מטעם צוות מיישרים שהם מגיב, מדייק, מוסיף על הכלים הללו, ובעצם מה שאנחנו הבנו במרוצת הזמן, שתפיסה היא לא מספקת. אוקיי, נניח במורה באמת מבינה שהיא צריכה להנחח באופן חיובי את הזהויות של התלמידים שלה בכיתה. איך עושים את זה? אז אחד הכלים הראשונים שפיתחנו היה המפה הכיתתית, שבעצם מבקש להפנות את המבט של המורה באופן אקטיבי לזהות התלמידים שיושבים בכיתה. מאיזה ארצות מוצא הם מגיעים, איזו זהות דתית אמונית התלמידים שלה יש לתלמידים שלה בכיתה, אם הוא איש תלמידים מסורתיים, חילוניים, דתיים, חרדים, אחרים בתוך הכיתה, מה מידת השייכות שלהם לכיתה. מה המצב הכלכלי של התלמידים. מה המצב המשפחתי של ההורים בכיתה. אבל אני חושבת שמה שמיוחד במפה הזו זה שהיא מבקשת להסתכל על הנכס. אחד הדברים שנורא בולט זה שכשאנחנו מגיעים לבית הספר, אנחנו יכולים הרבה פעמים להישאב ללא. זאת אומרת, רואים מצב משפחתי כמורכב, כמאתגר, ואנחנו רוצים... או היבטים אחרים. ואנחנו רוצים להסתכל על זה במשקפיים של הון, ולהסתכל על המפה קטנטית הזו באופן אחר. מה שאנחנו כרגע מאוד עסוקות בו בתקופה האחרונה, זה שידרוג של הכלי הזה, ובעצם הבנה שהמפה הכיתתית הזהותית היא לא מספיקה בפני עצמה. והמפה הזאת יהיה מחוברת גם לאבטים אורייניים, שאנחנו נחבר אותם גם לאבטים זהותיים וגם אורייניים. ואז כשמורה מגיעה בעצם לכיתה, לפני שהיא מתכננת את השיעור, לפני שהיא מפעילה שיקול דעת איזה חומר ללמד ואיך ללמד אותו, קודם כול מפנה את המבט שלה. בואו נרגע נסתכל על מי הכיתה, באבטים האורייניים שלה ובאבטים הזהותיים שלה. [00:24:59] Speaker B: אני אגיד לך ממה אני חוששת כשאני שומעת את הסיפור של מפה. מאותן נקודות עיוורון שאמרת, מאותן איזשהן עטיות חברתיות, כשהמורה רואה ילד שעונה על פרופיל מסוים, היא לומדת אותו, היא יודעת מה המצב הסוציאקונומי, היא יודעת מה התחביב, אפילו היא יודעת מה מצבו העורייני, היא הרבה פעמים כחלק סטיגמטי, ושוב, בצורה לא מודעת, לא מתוך כוונת מכוון, מייצרת איזשהו סיפור על הילד שהוא לא בהכרח הסיפור הנכון או לא כל הסיפור. וזה הדבר שאני חוששת, אני אספר שכשהכשרתי מאבחנות דידקטיות, ולימדתי אותם שחלק מהראשון של השיח הוא לקבל פרטים על הילד. ויש את השאלות הסטנדרטיות, איך קוראים לך, מה שהמשפחה שלך... באיזה מיקום אתה במשפחה, כמה ילדים יש בבית. ואחת התלמידות שלי שהייתה בת... כבר יותר מבוגרת, והיו לה תשעה ילדים. אמרה לי, למה זה חשוב לכם? אמרתי, מה זאת אומרת? כאילו, חשוב לדעת. היא אמרת לי, כשאתם... כשמישהי אחרת קוראת את הדוח הזה ורואה תשעה ילדים, והילד הגיע להבחון, אוטומטית תגיד, אה, יש לאימא הזאת תשעה ילדים, לא היה לה זמן ואין לה זמן לעזור לילד שלה. זאת אומרת, אז אספתי מידע שאולי הוא מאוד חשוב, אבל גם יצרתי סיפור שאולי הוא בעייתי. [00:26:20] Speaker A: אז אני ממש שמחה שאת מעלה את הנקודה הזו. ואני רוצה להגיד משהו, כי אני עברתי ממפה הזו דרך מאוד מאוד ארוכה, בדיוק סביב הנקודות שאת מעלה, ואני גם מלמדת סטודנטים לאכשרת הוראה, וגם שם על הסיפור הזה. את הנושא של איך המורה ממפה את הכיתה, היא עושה את זה באופן אינטואטיבי. זאת אומרת, כל מורה שנכנס לכיתה, היא יודעת לבד לעשות את המיפוי הזה. היא עושה אותו. היא עושה אותו לעצמה. היא לא משיימת אותו, היא לא כותבת אותו, היא לא מדברת על התפיסות והעמדות שעולות סביב מה שהיא מרגישה או חושבת או יודעת על התלמידים האלה. [00:26:59] Speaker B: והיא לא מאבדת אותו. [00:27:00] Speaker A: והיא לא מאבדת אותו. אבל כשאנחנו עושים את המפה הזו ואנחנו רוצים להסתכל על זה במשקפיים של נכס ולא ממשקפיים של מוחלשות, אז כל המסגור של כל המפה הזו הוא אחר לחלוטין. כי את הדבר האינטואטיבי הזה היא עושה. [00:27:16] Speaker B: כלומר, הסיפור הוא המסגור, יותר מאשר הנתונים שנאספים שם. [00:27:20] Speaker A: וגם חשוב לומר שזה לא נעשה כתהליך נפרד. זאת אומרת, המורות האלה עוברו תהליך גם בתוך צוות המליאה, בבתי הספר. גם הן עוברו את ההנחיה עם מאמנת ומנחה פדגוגית, שהן מגיעות עם התפיסה של פדאגוגיה מבוססת זהות, ואז כשעולות, תפיסות ועמדות של מורות ביחס לזה, ביחס לזהויות שיושבות בכיתה, אז יש לנו אפשרות לאבד את זה, לדבר את זה, רגע לפתוח. [00:27:47] Speaker B: ממה שאת אומרת, אני מבינה שהיתרון כאן זה לא רק במידה שאנחנו צוברים, אלא עצם העובדה שזה כלי שמזמן לי את השיח, שאולי היה נחווה מתחת לשטיח באופן אחר. [00:27:59] Speaker A: חד משמעית. עכשיו, אני חושבת שברגע שמורה מתחילה להסתכל על הכיתה שלה באופן כזה, ולהראות את זה גם במשקפיים של נכס, הרבה יותר קל להלגש את הכלי השני שלנו, שהוא בעצם כלי... זה לא לינארי, אבל המפה היא נורא נורא בסיסית במובן הזה. ואז כשאני ניגשת לתכנן יחידת הוראה, או להתאים יחידת הוראה קיימת לכיתה שלי, אז אני יכולה כבר לחשוב לעצמי רגע, אם אלה זהויות התלמידים, האם הנושא הזה שאני בוחרת הוא רלוונטי לתלמידים שלי? [00:28:31] Speaker B: מהו הכלי? [00:28:32] Speaker A: הכלי הוא מכוון ליחידת הוראה מבוססת זהות. ושם אנחנו בעצם עוזרות למורות להסתכל על יחידת הוראה הקיימת, שיש אגב הרבה כאלה באתר של משרד החינוך, באתרים אחרים, שהם... הרבה פעמים יחידות הוראה מצוינות שקיבלו את הגוש פנקה של משרד החינוך. אבל איך אנחנו מסתכלים עליהם רגע בעיניים זהותיות שאומרות, אני עכשיו יודעת מי התלמידים שלי, ואני רוצה להפוך את הלמידה ברלוונטית יותר עבורם. אז איזה דמות אולי אני אביא לכיתה בתוך הלימוד של הנושא הזה? איזה ספר אני אפחר? נניח במאישרים הרבה מאוד מהנושא זה קריאה דיאלוגית ועבודה בעצם על היבטים אורייניים, אז אנחנו עובדים הרבה מאוד עם ספריית פיג'אמה. [00:29:12] Speaker B: מה... [00:29:13] Speaker A: אז איזה ספר של ספריית פיג'אמה אני בוחרת? איזה שאלות, בנוסף לשאלות הבנה או לשאלות... אחרות, איזה שאלות זהותיות, תרבותיות, אני אשאל על הטקסטים האלה, שעוזרים לתלמידים להביא את הבית שלהם. איזה תוצרי למידה אני יכולה להפיק מהשיעור, שאולי שולחים את התלמיד רגע לשאול את ההורי שלו משהו על מה היה כשהוא עלה לארץ, או איזה מנהג היה בארץ שההורים שלו עלו ממנה, או מה הוא חושב על תחום מסוים. ואז הופך את הלמידה לבעצם כל הזמן מחוברת לזה שכל כיתה, הלמידה בה צריכה להיראות אחרת, כמו שאמרת בהתחלה. כי לא דומה בית אחת לדלת אחת. שתי כיתות שונות. יושבים שם תלמידים ממוצאים שונים או מזהויות תרבותיות אחרות. ולכן השיקול לדעת שהמורה מפעילה, ואני חושבת שזה נקודת מפתח, איזו נקודת מבט אני מפנה לכיתה, ואלו שיקולי דעת אני מפעילה בבחירת החומרים, בבחירת הדמויות, בהנחכה של הזהויות בתוך הכיתה, וזה לצד, כמובן, נושא של משחוק ולמידה דיפרנציאלית, וכל ההיבטים העוריינים האחרים. [00:30:25] Speaker B: אני מקשיבה עליך ומחייכת, כי אנחנו בנינו ביחידה שלנו לטיפול בפרט, מבנה לייחידת לימוד, שיעור מיטבי, שאנחנו קוראים לו שיעור UDL, זה עוסק בסיפור של עיצוב אוניברסלי ללמידה, אני מאזמינה את מי שמקשיב על פרק לחזור לפרקים, ל-30 הפרקים הקודמים, שם יש שיח שלם שעשינו סביב הסיפור של עיצוב אוניברסלי. ועברנו את אותו תהליך. כלומר, יש את השיעור הבסיסי, ושם לא נגענו ביחידת ההוראה עצמה, זה אמרנו שכל אחד לוקח את הטקסט שהוא בוחר. אבל אחרי שהמורה מתכנן את השיעור, אמרנו, עכשיו תסתכל עוד פעם. עכשיו תחשוב על תלמידים מסוימים שאולי יש להם קשיים בשפה, ואולי יש להם קשיים בקריאה, ואולי יש להם קשיים מוטוריים, ואולי יש להם קשיים בקצב העיבוד שלהם, ואולי זקוקים ליותר המחשות כי היכולת שלהם יותר קונקרטית, פחות מופשטת, ואחר כך שאלנו אותם, אז מה גרם לילד יותר? ועכשיו כשאני מסתכלת, אני צריכה לחזור לשיוב שלי, שהוא כבר בטיוטה מספר 20. ולהוסיף עוד שאלות. כי בין היתר יש שם שאלות ששואלות רטרואקטיבית. אז מה למדת על הילד ש? או מה הילד למד? עכשיו, זה לא רק מה הוא למד עליי, או מה הוא למד על החומר, אלא מה הוא למד גם על עצמו. אז כאילו, המון המון שאלות שאני כבר לוקחת, אם דברנו על פרקטיקה, אני כבר לוקחת את זה. לשיעור, וכשנגיע לטיוטה 25, אני גם אשלח לכם מן הסתם ליערות. [00:31:49] Speaker A: נהדרת. [00:31:49] Speaker B: אז דיברנו על שני כלים. כלי אחד הוא הכלי של המיפוי, והכלי השני הוא הכלי של המכוון. יש עוד? [00:31:55] Speaker A: יש, יש עוד שני כלים שאנחנו גם משכללים אותם בימים אלו. אחד, כלי אחד הוא בעצם כלי להתבוננות ומשוב. בתכנון שיעור, ובעצם הוא מאפשר למורה גם באופן יותר מצומצם, כשהיא מתכננת שיעור, לראות איזה ביתים אורייניים וזהותיים נכונים שהיא תפעיל במהלך בניית השיעור. [00:32:16] Speaker B: מלך התחילה. [00:32:17] Speaker A: מלך התחילה, אבל גם הוא כלי למשוב. זאת אומרת, כשנכנסת מנהלת או גורם אחר לתצפית, אז אל איזה היבטים אנחנו בעצם... חשוב לנו שהמנהלת או גורם אחר שנכנס לשיעור, על איזה היבטים אנחנו רוצים שהם יסתכלו. ומעבר להיבטים אורייניים, אז אנחנו בעצם שילבנו גם היבטים אורייניים וגם זהותיים, כי כמו שאמרתי מלכתחילה, ברגע שהבנו שזו עמוד שדרה של בית הספר, אז כל התפיסה היא משתנה. כלי נוסף שפיתחנו בתוך זה, והבנו שיש המון עבודה שניתן לעשות עליו, זה הכלי של שיחות אישיות. זאת אומרת, המפה מבחינתנו היא חלק מהנתונים נתונים סטטיים. חלק, כמובן, הם דינמיים. מידת שייכות של תלמיד בכיתה זה דבר דינמי. מצב כלכלי אולי הוא דינמי, אני מקווה, למוביליות. אבל חלק מהדברים הם סטטיים. ואנחנו רוצות לגרום למורות לנהל שיחות אישיות, שהן שיחות הכירות, אבל הן שיחות שמתמשכות לאורך כל השנה, שבעצם עוזרות למורה להכיר יותר לעומק את התלמיד, גם בהיבטים של... מאיזה משפחה הוא מגיע, עם איזה נכסים, איזה נכסים יש בבית, איזה תקסים, איזה מסורות, איזה מנהגים, מה הדרך שהוא רואה בדרך לבית הספר, תחומי עניין, חלומות. מה שהנורא מעניין זה שבאחד מבתי הספר שעשינו את זה, אז אפילו המורה למתמטיקה בנתה את השיעור באופן אחר, בהתאם לתחומי העניין שהיא גילתה. שזה היה נורא נורא מעניין, כי בעצם היא הבינה שהיא יכולה לתכנן אחרת. היא פתאום הייתה לה איזה סוויץ', והיא אחת המורות הטובות שלנו למתמטיקה, שבעצם אמרה, רגע, יש לי פה משהו שאני יכולה לגרום לתלמידים להרגיש אחרת בתוך כיתה, להרגיש שייכים לסיפור הזה של חשבון, מתמטיקה. וזה עשה טוויסט בחשיבה, גם שלה וגם של התלמידים. אני מציירת פה תמונה שאולי היא מאוד מאוד אידילית. יש כמובן הרבה מאוד דרך. חשוב לומר שכל התהליך הזה לא קורה בבת אחת, כי זה נושא שפוגש את האנשים בתוך עצמם, והדבר הזה הוא חלק מה שאנחנו בונים כרגע, זה גם המבניות של זה. איך בעצם... מה הסילבוס של השנה הראשונה ומה השנייה ומה... זאת אומרת, זה משהו שאנחנו בנינו אותו ואנחנו עכשיו מדייקים אותו לאור החיבורים בין הנושא של זהות ופדגוגיה. [00:34:45] Speaker B: ואני רוצה לדעת מה עוד למדתם. זאת אומרת, אני מבינה שלאורך השנים, ואתם כבר באמת הרבה זמן בתוך התהליך הזה, למדתם שהספליט הזה, הניתוק הזה בין העיסוק בזהות לבין... נכנסים אחר כך לכיתה ומלמדים, כמו שלימדתי תמיד, הוא לא נכון ובזה אתם עוסקים שנה וחצי. איזו תובנה למדתם מהתהליך? [00:35:05] Speaker A: אני חושבת שהתובנה המרכזית שלנו היא שיש הרבה מאוד נכסים בפריפריה. הרבה מאוד נכסים. כדי לגרום לצוות, קודם כל, להכיר ביכולות של עצמם, להרגיש תחושה של מסוגלות, וגם לראות את התלמידים באור אחר. הרבה פעמים למדנו שיש הרבה נכונות בצוותים, כלומר, המון המון אהבה ורצון לעשות את הדברים אחרת, והעיקר העבודה היא בדיוק של התהליכים בתוך הכיתה. [00:35:44] Speaker B: אני רוצה להצטרף ולהגיד שאני חושבת שעיקר העבודה הוא הסיפור של יצירת מודעות. כי הפעולות שאת מתארת בחלקן הן פעולות קטנות גדולות. זה צעד הקטן של המורה לצעד גדול של התלמיד, ואני חושבת שכשמורות מבינות את הדבר הזה, אז קל יותר לחבר אותם. אני חוזרת לדוגמה שאת סיפרת על התמונות והמילים ברוסית, ואני מכירה את זה ממקום אחר בבית הספר, וראיתי איזו התרגשות זה מעורר. ואני זוכרת שאת אחת המורות שאומרת, אם רק הייתי יודעת שזה מה שגורם כל כך הרבה עושר במקרה הזה, הייתי עושה את זה מזמן. [00:36:26] Speaker A: אני חושבת אבל שעוד משהו שלמדנו, זה שאמון אמון יושב על התפיסות והעמדות של המורות, ועל תחושות האחריות שלהם בנוגע להישגים של התלמידים. וגם על הקשר בין בית הספר, בין המורות, בין הצוות החינוכי להם הורים, לאופן שבו הם רואים אותם. האם אני מזהה את ההורים כנכס או כנטל? איך אני בעצם רוצה לבנות את הדבר הזה שאנחנו קוראים לו שותפות הורים-הורים? איך אנחנו... גורמים להורים להביא את הנכסים שלהם לתוך כותלי בית הספר, ולגרום להם להיות נוכחים באופן חיובי בתוך בית הספר. ואתמול, כשישבנו בכנס הזה של מיישרים בנסביב נושא של מוביליות חברתית, אז זה עלה גם כאחת הנקודות המרכזיות שישבנו באיזשהו חברותא, שהרבה מאוד מהצוות, שהם כולן מורות בבתי ספר ומנהלות, דיברו לנושא של תפיסות ועמדות, כמה זה יכול לקדם, וכמה זה גם יכול להיות חסם. וזה משהו שהוא נורא נורא מרכזי בעבודה. אנחנו המון מעלות את הדברים, פותחות אותם, מדברות אותם. נדרשת פה בעצם גם שתפות אמיתית עם מורות שנכנסות לתוך התהליך הזה. כי זה תהליך שהוא לא קוסמטי, הוא תהליך עומק. [00:37:45] Speaker B: אני חוזרת שוב ושוב, כל פעם לאותה מנהלת מדהימה שהייתה לי, כמורה. [00:37:50] Speaker A: כן. [00:37:51] Speaker B: זה אב השמש. אני עבדתי בדרום תל אביב. היא לא המשיגה או מסגירה את זה בצורה הזאת, אבל המסך שהיום אני יודעת לתרגם בדיעבד, זה שאם אתם רוצים להכיר את התלמידים, אתם צריכים להכיר את הקהילה, והיו המון המון אירועים שבהם... בית הספר והקהילה התערבבו ביחד. ועד שלא הרגשנו חלק מסוים בתוך הקהילה, לא... באים, מלמדים ויוצאים, לא הבנו מספיק בתוך ההקשר הזה. והיום אני באמת מבינה איזו תפיסה מדהימה היא הביאה לתוך התהליך הזה, כמובן שתמיד ידעתי, אבל כל פעם אני מוסיפה עוד איזשהו נדבך של התפעלות מהשכל הישר והחוכמה שלה, והבנה שלה מה מייצר תוך הקשר הזה, אז שוב הזדמנות מבחינתי להגיד תודה לזהבה. אני אגיד שהשיח היה מרתיק. ותורגם לכלים פרקטיים, והחיבור הזה למאישרים הוא מדהים. בתוך התהליך, בעיקר כשאני עוקבת, אבל אף פעם לא הבנתי ועמקתי בו מספיק. אני רוצה להגיד לך תודה, ואני אשמח למשפט סיכום. אני הרבה פעמים קוראת לזה טיפ הזאב, ואני אומרת, תחשבי, אם היו שוכחים את כל מה שאמרנו היום, ויש דבר אחד שאת רוצה שאיתו ייצאו, מהו ההגד שאת רוצה להגיד? [00:39:12] Speaker A: אז הדבר שאני רוצה אולי להדגיש זה את הנושא של פדאגוגיה מבוססת זהות כתפיסה נורא משמעותית שהיא גם משנה עבודה בתוך בתי ספר, אבל היא גם בעיניי כלי מרפא לחברה הישראלית, כי מגיל מאוד צעיר עוזרת לתלמידים לפגוש תפיסות, עמדות, ערכים מאוד מאוד מגוונים, ואולי, החכם שאחים, אני מתחברת אליו בהקשר הזה, זה חכם משה כהן שאולי, משירה אז שבאיראן, שהוא בעצם דיבר על ארץ לקוטעית, לעובדה שאנחנו מגיעים לכאן מהרבה מאוד מדינות, ויש לכל עדה הרבה מאוד מנהגים ומסורות, והוא דימה את זה לגרתל עם פרחים, והוא שאל אם אנחנו רוצים הגרתל חד-גוני, שכל הפרחים בו, עם אותו ריח, עם אותו צבע, או הגרתל שהוא צבעוני, והוא מפיק ריח הרבה יותר נעים מתוך הצבעוניות הזו. ואני חושבת שדווקא בתקופה שאנחנו מציעים בה בתוך המדינה, אני רוצה לחבר את הפדאגוגים ובויסס את זהות לנושא של האחדות. כי האחדות קורית כשאנשים מרגישים בבית, כשהם מרגישים שהם לא מאוימים, כשהם מרגישים שהם יכולים להביא את הזהות שלהם כנכס. ויש להם מה להביא. הם לא באים משום דבר, הם באים עם הרבה נכסים לתוך המפגש הזה. אז אחדות, אבל תוך שמירה של איחודיות. והמפגש בבית הספר הוא מפגש עם הרבה הרבה איחודים, והיכולת של מורה לראות כל תלמיד ככזה פרח שמביא איתו איחודיות של אלפי אלפי שנים אחורה, של קהילה עשירה וענפה ומלאה בדמויות מופת, היא קריטית לא רק לנקודת הזמן של לימוד תחום הדעת של המורה בכיתה ד'3 ב-10 בבוקר, אלא לחברה הישראלית כולה. [00:41:02] Speaker B: אני אצטט קולגה. חברה לעבודה, שגם למריאם, שמדברת תמיד על המאחד והמייחד, ואני חושבת שזה ממש תואם למה שאמרת כאן, אז באמת תודה רבה, עושרה, והיה ממש ממש מעניין. ולפני שנסיים, חשוב לי להזכיר לכם ולכן, שהוגנות כמו גם החלה מתקיימת בראש ובראשונה בתוך הכיתה. והמשב הכי חשוב, הכי יקר, הכי משמעותי במערכת החינוך, הוא המורים והמורות ושעות ההוראה שלהם. תודה לגברת חנה נלוש, מנהלת האגף לחינוך יסודי, על ראיית ההוגנות כערך מרכזי בחינוך, ותודה לכל צוות מתח. ותודה לכם ולכן מאזינות ומאזינים שהצטרפתם לעוד פרק של החלה למעשה. כל החומרים של הוגנות בחינוך מחכים לכם בתיאור הפרק. ניפגש בפרק הבא.