Episode Transcript
[00:00:10] Speaker A: מה זאת פדגוגיה של זהויות? ואיך היא משנה את הדרך שבה אנחנו מלמדים ולומדים?
[00:00:15] Speaker B: מה זה agency?
[00:00:16] Speaker A: ואיך תלמיד יכול גם לבחור, לפעול ולהשפיע? מה זה הון תרבותי? ואיך הוא משפיע על קידום הוגנות בחינוך?
[00:00:23] Speaker B: איך שומעים את הקול הפנימי של התלמיד ונותנים לו מקום? מה זה אומר לפעול מתוך הוגנות?
[00:00:28] Speaker A: כמנהלת? כמורה?
[00:00:30] Speaker B: כאדם?
מתחילים. הפרויקט האחרון שלנו על סיפורי שכונה שינה את כל האנרגיה בכיתה.
זאת נועם, מחנכת כיתה ו'. זה התחיל כשיעור היסטוריה, אבל פתאום התלמידים הביאו סבתות מהבית, מומחים מהקהילה, ואפילו נעזרנו בבינה מלאכותית כדי לעבד את העדויות. לא הייתי המורה שעומדת מול הכיתה, הייתי חלק מצוות חשיבה. ראיתי איך התלמידים סומכים אחד על השני, לומדים מהאנשים המבוגרים בשכונה ומרגישים שהם בונים יחד משהו שגדול מהם. זו הייתה תחושה של אנחנו חזק, שכולנו סוכנים של המורשת והעתיד שלנו כאחד. אורית ואפרת, מה דעתכן על מה שמספרת נועם?
[00:01:47] Speaker C: אני חושבת שנועם מספרת לנו סיפור על שייכות. היא ממש מספרת על תחושה של שייכות גם של התלמידים, אבל גם שלה. היא ממש מדברת גם על התחושה שלה כשותפה במשהו שהוא גדול.
[00:02:02] Speaker A: יפה, אני מסכימה לגמרי, אני מתלהבת מההתלהבות של המורה. יחד עם זאת, אנחנו צריכים לזכור שזה מצב אידיאלי, ולא כל כך פשוט להגיע אליה מבחינת הפעננות השיתופית, ובדיוק על זה אנחנו רוצים לדבר היום.
[00:02:17] Speaker B: אז זה הזמן להציג את ד"ר אפרת לוצאטו, מדריכה פדגוגית ומרצה בתוכנית לחינוך מיוחד במרכז האקדמי לוינסקי-וינגט, שותפה בצוות מרכז אלון, אלון ראשי תיבות של אחווה לוינסקי-וינגט נוירופדגוגיה, מנהלת את התוכנית לנוירופדגוגיה יישומית למורי-מורים במכון מופת, ושותפה בצוות חינוך לשוני-יסודי כאן במת"ח. ואני שמחה גם להציג את ד"ר אורית אלגאווי הרשלר, חוקרת מוח ונוירופדגוגית, ראש מרכז אלון לנוירופדגוגיה ומרצה לנוירופדגוגיה במכון מופת ובתואר השונים במכללת אחווה. מאמינה באנשים וביכולת שלנו לצמוח ולהצמיח. שלום אורית ושלום אפרת.
[00:03:01] Speaker A: שלום ושלום.
[00:03:01] Speaker C: תודה שהזמנת אותנו.
[00:03:03] Speaker B: תמיד ובשמחה. אז בואו נתחיל רגע מהגדרה.
[00:03:09] Speaker C: אז נדבר קצת על מה זה co-agency, פעלנות שיתופית.
אנחנו בעצם מדברים על יכולת של הלומד לפעול במשותף עם אחרים, מתוך אחריות הדדית, מתוך שותפות פעילה, כאשר אנחנו בעצם פועלים כדי לקדם מטרות משותפות.
[00:03:28] Speaker A: אני יכולה להוסיף לזה שמבחינת המוח, מבחינת מערכת הדופמין, פלנות שיתופית, ה-co-agency, זה דבר מאוד מורכב וצריך אולי רגע לעצור ולחשוב עליו. כי כל מה שאמרנו ב-agency טיפה משתבש ב-co-agency.
בואו נחזור רגע לפלנות היחידנית ונבין אותה יותר. אנחנו מדברים על הצבת מטרה, אוקיי? אנחנו מדברים על פעולה ואנחנו מדברים על בדיקת התוצאה. של הפעולה שאני עשיתי, האם התקרבתי למטרה שלי. הפלנות השיתופית במידה מסוימת משבשת כל אחת מהתחנות הללו. במטרה אני צריכה לדעת שאני באמת במטרה משותפת עם מי שאני עובדת איתו. פה נכנס העניין של השייכות והזהויות, אני צריכה להרגיש בטוחה בכיתה, אחרת אני לא ארגיש שהמטרה שלי משותפת. למטרות של מי שאני עובדת איתו.
[00:04:25] Speaker B: וכשמורה נותנת משימה בכיתה, המשימה בכיתה היא לא המטרה המשותפת? יש עכשיו שאלה, המורה נתנה לתלמידים איזושהי משימה, הם צריכים לענות על שאלה ביחד, זאת מטרה משותפת?
[00:04:38] Speaker A: יפה, אז בואו נדבר קודם כל מבחינה מוחית, כי סך הכל מזה באנו. יש מחקרים נהדרים שמראים שתלמידים, או נבדקים, כן, במקרה הזה, שפותרים ביחד.
למשל חידת טנגרם, כן, חידה גיאומטרית כזאת. הם יכולים לעשות את הפעולה הזאת לבד, והם יכולים לעשות את הפעולה הזאת ביחד.
ואנחנו רואים בפירוש שינוי בפעילות המוחית שלהם, גם במוח של כל אחת מהם, הם מפעילים בעצם אזורים טיפה שונים, אבל הכי מעניין זה מה שקורה ביניהם. הם בעצם מתחילים להפעיל את המוח שלהם ממש במה שנקרא סנכרון מוחי. אנחנו רואים גלים מוחיים עולים ויורדים יחד. ברגע שהנבדקים הללו מבינים שהם ביחד פותרים איזשהו חידה. אז כן, אני יכולה להציב מטרה, אוקיי? ולתת בעצם דרך הפריימינג שלי, החברתי והערכי והפדגוגי, לתת לתלמידים תחושה שהם עושים. עושים את הפעולה הזאת באמת ביחד.
[00:05:44] Speaker C: אבל את יודעת, בוא נדבר רגע אחד על הביחד הזה. הרי אם המורה, נגיד, נותנת דף עבודה ומושיבה בקבוצה, אז זה סוג של יחד, אבל האם זאת פעלנות שיתופית? לעומת זה שאנחנו יושבים ויוצרים איזשהו דגם שיתופי או עבודת חקר משותפת. זאת אומרת, לא כל ישיבה יחד והגדרה של עבודת צוות היא באמת. תוביל לקוייג'נסי ולסנכרון המוחי הנהדר הזה שדיברת עליו עכשיו.
[00:06:12] Speaker A: לך במה שראינו בדוגמה של המורה, שהיה שם סנכרון מוחי כנראה נהדר בכיתה שלה, גם בין התלמידים וגם איתה. בוא ניקח דוגמה, ילד אחד שהוא מאוד משקיע בלימודים, והוא רוצה להגיע להישגים טובים.
וילד אחר, שאו שהוא פחות משקיע, או אולי יש לו פחות יכולת, אבל בכל אופן. לא כזה חשוב לו להגיע להישגים מאוד גבוהים. עכשיו אנחנו שמים את הילדים הללו יחד על משימה לימודית.
לא בהכרח נוצר כאן אותו סנכרון מוחי שהיינו רוצים לראות, כי לילד אחד יש מטרה אחרת מאשר לילד השני. לכן אנחנו מאוד צריכים, כן, הילד אחד רוצה להצליח מאוד בלימודים, השני פחות. לכן אנחנו מאוד צריכים להיזהר. איך אנחנו בעצם מחלקים את הילדים לקבוצות? יש פה הרבה מאוד שיקולים.
אחת מהדרכים לעשות את זה, שאני תמיד מצדדת בה, זה דווקא כן לתת מידה מסוימת של בחירה.
כי ילד שיושב בקבוצה עם לפחות מישהו אחד שהוא בחר, זה יעזור לו בהמשך גם לבעלות השיתופית. בנוסף, אני חושבת שצריך להסתכל על המטרה.
[00:07:24] Speaker C: אז הפרק הזה הוא באמת על co-agency, אבל בואי רגע נזכיר ככה מה זה ה-agency, ככה למי שאולי לא שמע את הפרק הקודם.
אז כשאנחנו מדברות על agency או פעלנות בעברית, זו בעצם היכולת של הלומד לפעול מתוך תחושה של מסוגלות, האמונה שאני מסוגל לבצע פעולה מסוימת, מתוך בחירה ואחריות על תהליך הלמידה ועל ההחלטות שלי, באופן שהוא עצמאי ואקטיבי. ועם תחושה שיש שליטה, שאני בעצם שולט על מה שאני עושה. אז זה קודם כל על האג'נסי, אבל אנחנו גם...
[00:07:56] Speaker A: מבחינה מוחית, אנחנו נוסיף לאג'נסי, שבעצם זה שלוש תחנות, נכון? במוח יש לנו בעצם את הצבת המטרה, שזה הרבה פעמים משהו שמתרחש דווקא באופן רגשי במערכת הלמבית, עמוק בתוך המוח. אחר כך אנחנו עוברים את התחנה של המסוגלות, האם אני בכלל מסוגל... להשיג את המטרה הזו, ואחר כך באה באמת התחנה של האיך ומה עושים, הלאה הוא בעצם התפקוד הניהולי שיושב בעונה הקדם-מצחית.
[00:08:25] Speaker C: אז את באמת מסבירה את המושג הזה דרך הפריזמה הנוירופדגוגית, אבל אולי נזכיר רגע מה זה נוירופדגוגיה.
אז נוירופדגוגיה זה תחום דעת, הוא יחסית חדש, בערך בין 20 שנה, תחום דעת אינטרדיסציפלינרי. שמחבר בין מדעי המוח ופסיכולוגיה קוגנטיבית ופדגוגיה, והמטרה המרכזית שלו היא בעצם ליצור איזשהו דיאלוג, דיאלוג בין מדעני מוח לבין אנשי השדה החינוכי, כדי ליצור תהליכים של הוראה ולמידה שהם מיטביים, שהם מושתתים על ידע מוחי שכבר יש לנו אותו, מתוך הבנה שלמידה זה תהליך ביולוגי, אז בואי נבין את הביולוגיה של הלמידה, נכון? אז בואי רגע נחזור באמת לנושא של מטרה של co-agency בסדר או של פעולה שבעצם דורשת co-agency, אנחנו בעצם, חשוב לנו לומר, זה ששמנו ילדים בקבוצה, זה עוד לא הופך מטרה להיות מטרה משותפת, זה עוד לא הופך את הפעילות להיות פעילות של co-agency.
אז יש לנו קודם כל את הנושא של סוג המטלה, המורה צריכה להבין שכדי שיהיה co-agency, צריך לבחור מטלה שמזמנת co-agency, שקורה שם משהו שלא יכול לקרות, שקורה פרט לעצמו.
[00:09:39] Speaker A: לחלוטין, זה לגמרי נכון, אני תמיד אומרת, כל משימה שאני יכולה לתת לתלמיד ביחיד, לא בהכרח הופך להיות משימה טובה ל co-agency, כן? אחד מהדברים שהייתי רוצה לעשות ב co-agency, זה האפשרות ליצור משמעות משותפת, כי אז זה באמת מתחיל להיות מעניין. ופה אנחנו באמת יכולים להכניס את השיח על הזהויות, כן? למשל, אנחנו נדבר על חג מסוים, ואנחנו נושיב ילדים בקבוצה, וכל ילד בעצם מוסיף ממה שקורה אצלו בבית בחג הזה או סביב החג הזה. זו משימה מאוד יפה ל-co-agency, כי בעצם פה אנחנו מייצרים סוג של משמעות משותפת. אז אני באמת ממליצה לגבי המטרה להסתכל על שני הדברים הללו, גם השונות בין התלמידים, אוקיי, מה, כי שם יכול להיות שילדים רוצים בעצם להגיע למטרות שונות, וגם סוג המשימה, שזה יהיה משימה של יצירת משמעות משותפת, קוראים לזה meaning making באנגלית, ויש על זה ספרות ענפה.
[00:10:45] Speaker C: נכון, באמת, אם אנחנו חושבים על ילדים שככה נמצאים בעבודה משותפת, שום תחושה של שייכות או אין להם שום חיבור בזהות שלהם בעצם למשימה הזאתי. אז גם אם המשימה היא לכאורה מותאמת, עדיין אני צריכה לעשות משהו כדי שהילד ירגיש תחושה של שייכות. אולי נגיד משהו על האוקסיטוצין פה בהקשר הזה.
[00:11:11] Speaker A: כן, אז האוקסיטוצין זה גם, מולי חצבי, חומרים שסך הכל מסתחרים במוח והם עושים שם כל מיני דברים. והוא משתחרר, כי אנחנו מכירים את זה כהורמון האהבה, כך אנשים קוראים לזה, אבל זה משתחרר בעוד הרבה מאוד מצבים, לא רק באהבה בין גבר לאישה, גם אהבה של אימא לילד, גם אבא כמובן לילד, וגם משתחרר כאשר ילד מרגיש נוח בסביבה. זאת אומרת, אני מקבלת חיוך מהמורה, ישתחרר אצלי אוקסיטוצין.
יש פה משהו שאני יכולה לעשות כמורה, הפריימינג בעצם, החברתי שאני יכולה לעשות, יכולה ליצור את אותו הסנכרון המוחי שאנחנו רואים במצבים של פעלנות שיתופית.
[00:11:56] Speaker C: רגע, את אמרת עכשיו משהו ממש ממש חשוב, את דיברת על היחסים בין המורה לבין התלמיד, זאת אומרת, אנחנו בעצם התחלנו לדבר על היחסים שקורים בתוך הקבוצה, אבל את עכשיו אומרת, רגע, בואו נחשוב רגע על האוקסיטוצין.
גם בקשר של המורה והתלמיד, זאת אומרת co-agency קורה גם פה, נכון? יש פה בעצם פלנות משותפת בין מורה לבין תלמיד.
[00:12:18] Speaker A: מאוד, ובואו נדבר רגע על התחנה השנייה של הפלנות, הרי אמרנו, התחנה הראשונה זה הצבת מטרה.
התחנה השנייה זה השאלה אם כדאי לי להשקיע. בפרק הקודם שמענו שזה אותו סטריאטום, אותו גרעין האקומבנס, שבעצם בודק.
בהתבסס על המשוב של ההווה והתבסס על חוויות העבר, האם כדאי לי להשקיע? עכשיו, אם תלמיד בעבר לא הצליח בעבודה משותפת, לא הצליח ב-co-agency, הוא לא ישקיע גם במצב הנוכחי.
פה המורה צריכה להיכנס בעצם עם היכולות התיווך שלה, לתווך את התהליך הזה של ה-co-agency.
[00:12:57] Speaker C: מצוין, אני חושבת שאת גם באמת מתחברת פה עכשיו, בואו ניקח את זה רגע, אפילו לנושא של התפקודים הניהוליים, כי מה שהרבה פעמים קורה זה שמורה בעצם רוצה לעשות עבודת צוות, ואז היא מכינה משימה שמתאימה לעבודת צוות, ושולחת את התלמידים בעצם לעבוד כיתה ב', ג', ד', עבודה בצוות. מתוך איזו נקודת הנחה שהם יודעים לעשות את זה.
[00:13:22] Speaker A: כן.
[00:13:22] Speaker C: זאת אומרת שהם יודעים לעבוד בעבודת צוות, אבל אנחנו בעצם יודעים, שוב, מתוך הידע שלנו על המוח, התפקודים הניהוליים בגיל בית ספר יסודי נניח, שלהם. ההנחה הזאת, שילדים ידעו להסתדר, ידעו לחלק תפקידים, ידעו לווסת, ידעו לתעדף, היא הנחה שהיא למעשה לא מאוד מדויקת.
[00:13:45] Speaker A: לחלוטין היא לא מדויקת, והיא גם לא מדויקת למבוגרים, אגב. זאת אומרת, מה אנחנו רואים במחקרי מוח בעצם?
יצא עכשיו, לפני כמה שנים, מחקר מאוד מעניין, שבו אנשים שולטים, נגיד, יחד על עכבר באיזשהו משחק מחשב, כן? אז הם מנסים כאילו לזרוק כדור לס... סל נגיד, וכל אחד שולט על הכיוון של הכדור בצורה כזו או אחרת. ואנחנו רואים שאנשים מתחילים בעצם לגייס אזורים נרחבים של אותה עונה קדם-מצחית, כדי להבין מה ההשפעה שלי על התהליך ומה ההשפעה של השני, אוקיי? זאת אומרת שמה שאנחנו היינו רוצים לעשות, וזה כמובן לוקח המון משאבים, מה שהיינו רוצים לעשות זה טיפה להקל. על הצורך של הילדים לעסוק בזה, כי אם למבוגרים זה קשה, שאנחנו מניחים שיש להם כבר תפקוד ניהולי מפותח, על אחד כמה וכמה זה קשה לילדים לעשות את הדבר הזה.
[00:14:42] Speaker C: זאת אומרת שעמימות, המצב של עמימות בעבודת צוות, הוא בעצם ממש ממש פוגע בתהליך של ה-co-agency, כי אני בעצם נכנסת לאיזה מקום של סטרס, ואני אומרת, רגע, אבל מה... גם מה מצופה ממני, אבל גם אם אני יודעת, אני כמו אחרים, אני מבינה מה ההגדרה שלי, מה אני צריכה, איפה הגבולות שלי, כאילו משהו, בשנייה אחת, הנושא של הסטרס יכול ממש לפגוע בתוך ה-coagency.
[00:15:09] Speaker A: לחלוטין, ויש על זה באמת מחקרים, מחקרים שבו עשו ניסויים כמו שכרגע תיארתי, אבל יש עמימות לגבי עד כמה אני משפיעה או לא משפיעה. אז לא רק שאני מתחילה בתפקוד הניהולי שלי לנסות להבין, רגע, זה אני או הוא שעושה את הפעולה, מי משפיע פה? אבל בנוסף אנחנו ממש רואים שבמצבי עמימות, ובמיוחד שילד אחד מרגיש שהוא בעצם לא חלק, הוא לא מרכזי שם, הוא לא חשוב שם, יורדת גם תחושת בעצם הפלנות היחידנית, אבל גם תחושת הפלנות השיתופית.
[00:15:43] Speaker C: אז בעצם מה שאת אומרת, זה בעצם מה שאנחנו רואים בפועל, שאנחנו רואים בעבודה קבוצתית את הילדים שמיד נסוגים. לאחור, נכון? אלה שבעצם יושבים בצד ולא עושים שום דבר, וזה בעצם תוצאה של זה. אגב, לעומת הילדים שלוקחים לעצמם את המושכות ועושים את כל הפעילות, נכון? זאת אומרת, המקום של להיות הוגן ולהבין שהחלק שלי הוא חלק שווה, הוא משהו שאמורה חייבת לדעת אותו, כמה הוא משמעותי, התחושה הזאת.
[00:16:13] Speaker A: זה מאוד מאוד עדין, הסיפור הזה.
[00:16:15] Speaker B: זאת אומרת, אם אני מקשיבה, המשמעות היא שיש ילדים שלכאורה הקבוצה מפחיתה להם את האג'נסי, מדכאת את האג'נסי שלהם ולא מטפחת אותו. זאת אומרת, אותו ילד שאולי אם הוא היה עובד לבד, הוא היה מצליח לגייס את עצמו ולקחת תחושת אחריות, אבל כשיש מישהו שהוא, ברור לכולם שהוא יותר מהיר, יותר חכם, יותר יודע, מצייר יותר טוב, עושה את הכל יותר טוב, אז...
לא יכול להיכנס לאיזשהו מקום פסיבי.
[00:16:43] Speaker C: תראי, המערכת החינוך היום נורא מנסה באמת, בצדק, לכוון ילדים יותר ויותר לעבוד בצוות, מכיוון שזו אחת המיומנויות הכי חשובות שבאמת יידרשו לעתיד, ולכן רואים יותר עבודות חקר, יותר עבודות משותפות. אבל צריך לדעת איך להנחות את זה, ואיך לתווך את זה, וגם, כמו שאת אומרת, יש שונות, יש כאלה שזה בא להם באופן יותר טבעי או שהיו להם הרבה חוויות הצלחה סביב הנושא הזה ויש כאלה שלא, שבאמת צריכים עוד זמן או שהם צריכים לעבוד קצת לבד ואז להצטרף או תפקיד מאוד מאוד מסודר ומוגדר בתוך עבודת הצוות הזו. אנחנו לא היינו רוצים להגיד אוקיי הוא לא אוהב או שזה לא טוב לו ולכן למנוע לגמרי את הנושא של עבודת צוות. אבל כן באמת, כמו שאת אומרת, לראות את השונות שיש בין הפרטים בכיתה.
[00:17:36] Speaker B: אני חושבת שהמסר המרכזי במה שאת אומרת זה שלשים ארבעה ילדים או שישה ילדים בקבוצה, להיכנס לכיתה ולראות שהילדים יושבים בקבוצות, זה לא קו-אייג'נסי, וגם לתת להם משימה משותפת עדיין לא מייצר בהכרח את קו-אייג'נסי. צריך לעבוד. על ה-co-agency כדי שזה יקרה.
[00:17:57] Speaker A: יותר מזה, צריך פה להבין שני דברים. דבר ראשון, ש-co-agency במצב שהוא לא מנוהל כמו שצריך, פוגעת גם בתחושת ה-co-agency, אבל גם בתחושת ה-agency. הרי מבחינת המוח, תחושת ה-agency, תחושת הפלנות, נובעת מזה שאני הצפתי מטרה, עושה פעולה ומסתכלת על התוצאה. פה אני לא מציבה מטרה בפני עצמי, אבל גם נניח שאני מסכימה עם המטרה, אני לא יודעת כמה מהפעולה בעצם תלויה בי וכמה זה תלוי במישהו אחר. ולכן ה-co-agency, אם הוא לא עשוי בצורה טובה, הוא פוגע ממש בכל אחת מהתחנות של הפעלנות. אז אנחנו חייבים כאנשי חינוך מאוד מאוד להיזהר. דיברנו כבר על המטרה המשותפת. שמצד אחד יוצרת צנחון מוחי ובאמת דברים נהדרים שבו המוחות שלנו ממש מתחילות לעבוד בצוותא, אבל זה קורה רק כאשר יש לנו בעצם מטרה גם משותפת משמעותית עבור כולנו.
[00:19:06] Speaker B: את אומרת עוד משהו, את אומרת שזה לא שקודם מפתחים את האג'נסי, וברגע שיש לי אג'נסי טוב אז, הרבה אנשים עם אג'נסי טוב ייצרו קו-אג'נסי.
אלא ה-agency מתפתח בתוך ה-co-agency ולפעמים הוא אפילו גם יכול לסגת לאחור בתוך אותו co-agency.
[00:19:26] Speaker A: הייתי אומרת שזה יחסי גומלין בין פיתוח agency לפיתוח co-agency ועל שניהם צריך לעבוד וצריך לדעת שה-agency יכול לפגוע ב-co-agency וה-co-agency יכול לפגוע.
באג'נסי, אלו לא יחסי גומלין מאוד פשוטים, צריך לנהל את התהליך הזה.
[00:19:45] Speaker C: בדיוק, אני חושבת שהצירוף שעולה לי בראש זה הוראה מפורשת.
נכון, זאת אומרת, אם אנחנו יוצאים באמת לעבודת צוות, אז רגע אחד לעצור ולהגיד, אנחנו יוצאים לעבודת צוות, מי יכול להזכיר לי מה צריך לקרות עכשיו כדי שהעבודה תהיה באמת משותפת, ושיהיו עקרונות. ממש עקרונות שהם כתובים ושהתלמידים יודעים להגיד אותם. הנושא הזה של חלוקת תפקידים, ושלכל אחד יש חלק כדי שבאמת יהיה התוצר המשותף, ושאנחנו צריכים לתת מקום לכל קול שיש לנו בקבוצה, ושיח מכבד, המון עקרונות שבעצם תורמים לכך שבאמת תהיה חוויה של קו-איג'נסי, ולא להניח שזה פשוט יקרה.
[00:20:27] Speaker A: יפה. הנה דוגמה נהדרת, זה ה-reciprocal reading, קריאה הדדית, שיטה שפותחה בעצם עבור ילדים עם בעיות בהבנת הנקרא, אבל בסוף, כמו הרבה מהשיטות הללו, עובדת נהדר לכל הילדים, ואני בעצם נותנת לילדים לקרוא טקסט ביחד, פסקה אחר פסקה, ולכל אחד יש תפקיד, אחד הוא המקריא, השני הוא זה שבודק מילים מורכבות ובודק את משמעותם. השני הוא זה שמסכם את הפסקה וחושב בכל מה יכול להיות בפסקה הבאה. ככה לכל ילד בעצם יש תפקיד מאוד מוגדר, וזה מתברר משהו שמאוד מאוד חשוב כדי לפתח בעצם את הפלנות השיתופית.
[00:21:09] Speaker B: ויש איך להחלפת התפקידים, אני מניחה.
[00:21:12] Speaker A: ברור לחלוטין, כן, אנחנו נרצה שילד ידע לעבוד בצוות עד כמה שניתן בתפקידים שונים.
[00:21:18] Speaker C: זה באמת קשור לנוירופלסטיות, אנחנו רוצים הרי לאמן גם קשרים חדשים ולא רק לקבע את אותם נתיבים מוכרים, אהובים, אנחנו רוצים תמיד להוסיף עוד איזשהו אתגר, נכון, בלמידה.
[00:21:32] Speaker A: אבל זה צריך להיות אתגר קטן, וזה הנקודה, הנוירופלסטיות עובדת הכי טוב כאשר האתגר הוא בעצם בר-השגה.
ואם אנחנו נותנים לילדים לעשות co-agency, שהאתגר הוא בעצם שניים, זה גם לעשות את המטלה וזה גם לנהל את ה-co-agency ואז מאוד ייתכן שבמיוחד עבור ילדים צעירים זה אתגר גדול מדי.
[00:21:58] Speaker B: אני רוצה להוסיף אתגר נוסף לתוך התהליך הזה וזה האתגר של היכולת שלי להביא את הקול שלי לתוך המשימה. גם אם אני מקבל איזשהו תהליך אבל האם אני מרגיש את אותה תחושת שייכות בתוך הקבוצה הזאת? אם אנחנו מדברים על פדגוגיה של זהות, מדברים שם הרבה, בקיח, כל ישראל חברים, מדברים הרבה על הסיפור של להביא את הכל ועל היתרונות של עבודה בחברותא או בקבוצות קטנות, כי ילדים בקבוצה הגדולה, בכיתה, לא מרגישים בנוח להביא את הכל האישי שלהם, לא מרגישים הרבה פעמים שיש להם מה לתרום, שהסיפור המשפחתי שלהם חשוב לא פחות מסיפור משפחתי של מישהו אחר, וכשאתה נמצא בקבוצה קטנה יש לך יותר את התחושת מסגלות, ואולי גם את המוטיבציה להשמיע את הקול האישי שלך.
[00:22:49] Speaker A: כן, פה יש מחקר מוח מאוד יפה שממש מתחבר לזה, של לברס ב-2020, שבאמת נתן לנבדקים לשחק סוג של משחק מחשב, אבל הוא עשה מניפולציה, לא תמיד כל השחקנים שלטו בעצם. במשחק הזה באותה מידה, ואנשים שהיו במעט שליטה, זאת אומרת ממש במחשב אני יכולה לעשות מניפולציה כזאת, אנשים שהם הבינו והרגישו שהם במעט שליטה, ששאלו אותי היום אחר כך, איך הרגשתם מבחינת ה-co-agency, האם הייתה פה co-agency, אז הם אמרו לא כל כך, זאת אומרת הם לא הרגישו לא את הפלנות היחידנית, ולא התפלנות המשותפת.
[00:23:31] Speaker C: וזה מכבה מוטיבציה לחלוטין. זאת אומרת, אם אני היום מרגישה שיש לי ערך, ושיש לי מקום, ושלקול שלי יש איזושהי תרומה לדבר הגדול הזה שאנחנו עושים אותו ביחד, אז נורא מהר, אני בעצם מאבד את המוטיבציה שלי, ואני אמנע ממשימות כאלה, וממשימות גם אחרות. אז עובד נורא נורא מהר המקום הזה של... תחושה של חוסר שייכות מעלה את הסטרס ואז המקום הזה של הימנעות.
[00:23:59] Speaker A: הפלסטיות המוחית של ילדים היא גבוהה, בסדר? והיא גבוהה לטוב או למוטב. אם אני מצליחה לעשות משימות כאלו, אז ילד ילמד את זה. אם הוא ירגיש לא שייך, גם את זה הוא ילמד. זה חשוב שאנחנו נדע את זה כאן שחינוך זה אחריות גדולה.
[00:24:16] Speaker B: אז מה הם המסרים העיקריים שהייתם רוצים להעביר בהקשר של co-agency? מה חשוב שאנחנו נדע?
[00:24:24] Speaker C: אז ככה, אנחנו רוצות קודם כל לומר ש-co-agency זה תהליך הרבה יותר מורכב ממה שאנחנו ככה חושבים, הוא לא אינטואיטיבי תמיד, צריך לגשת אליו בזהירות, אנחנו צריכים שיהיה בו הרבה מאוד דיווח של מורה רואה ויודעת. נתחיל מזה.
[00:24:45] Speaker A: נכון, והדרגתיות, נכון, ופיגומים כדי לתמוך בתהליך הזה.
[00:24:50] Speaker B: מה הפיגומים הנדרשים למשל?
[00:24:53] Speaker C: למשל, מה שאמרנו קודם על עבודת צוות, בסדר? אנחנו יוצאים עכשיו למשהו שדורש עבודה שהיא עבודה של יותר מאדם אחד. זה יכול להיות זוג, שלושה, קבוצה, גם יכול להיות עבודה כיתתית, משהו שעושים אותו ביחד. אז להבין שעבודת צוות זה משהו שדורש התייחסות. תיווך, זמן, תשומת לב בכיתה, גם השוב לאחר מכן, זאת אומרת סיימנו עכשיו פעילות, אנחנו לא נעבור מיד הלאה, אנחנו ניתן רגע את הדעת על כך שקרתה פה פעולה משותפת, ואנחנו נדבר עליה, ואנחנו נדבר על הרגשות שהיו, והאם הרגשתי שהיה לי מקום, והאם הרגשתי אולי שהיה לי יותר מקום מאשר בפעם הקודמת שעשינו את זה. והאם הייתי רוצה לעבוד אחרת, או הייתי רוצה להחליף תפקיד, אנחנו צריכים להקדיש זמן לנושא הזה של פלנות משותפת, ולא להניח שילדים יודעים לעשות אותו, וגם לעשות לעצמם את המחשבות הרפלקטיביות בעקבות זאת. זה אחד התפקידים המרכזיים שאני מעורה היום, זה בדיוק התיווך הזה.
[00:25:56] Speaker B: אני חושבת על זה, אני חוזרת עכשיו משבת משפחתית. עקבתי אחרי שתי הנכדות שלי, הן קטנות, אחת בת שנתיים, אחת בת שלוש.
הן מאוד אוהבות אחת את השנייה, הן לא נפגשות הרבה, הן גרות במקומות רחוקים בארץ. הן נורא רצו לשחק ביחד, הן נורא רצו להיות ביחד, הן לא יודעות לעשות את זה. מעבר לעובדה שזה המשחק שלי וזה המשחק שלי, ואני קונה להן כפול אותו דבר כדי שלא יהיה כאן איזשהו מה שייך למי ומריבות.
אז או שהן שיחקו אחת ליד השנייה, או שהן ניסו לשחק ביחד, הן לא ידעו לנהל את השיח הזה. וכשאת אומרת עכשיו שזה לא משהו אינטואיטיבי, זה מתחבר לי לעובדה של לשחק ביחד אפילו, ולפעול ביחד זה משהו שצריך.
[00:26:38] Speaker C: נכון, אם כי הנכדות שלך ממש ממש מתנהגות בהתאנה גילן, בסדר? זה השלב שבו משחקים ליד ולא ביחד. במהלך הגיל הרך בעצם אנחנו מתחילים לפתח יותר את היכולות שלנו בעצם לפעול יחד, וגם כמובן שזה הולך ומתפתח הלאה. אבל עדיין עבודה קבוצתית, עבודה... צוות סביב מטרה לימודית היא נורא מורכבת והיא צריכה מבוגר שיבוא ויתווך אותה.
[00:27:04] Speaker A: אני רוצה להוסיף לזה את עניין הבחירה, אוקיי? כבר ראינו שבחירה נותנת סיכוי שאת אחריות וגורמת למוטיבציה ויש, אני חושבת, נטייה של מורות, גם כי אנחנו לא רוצים שילד יישאר לבד, לחלק את הכיתה לקבוצות וילדים לא מקבלים כאן בחירה. אוקיי? עכשיו תחשבי על הנכדות שלך, שבחרו אחת את השנייה, ולא היה להם כל כך קל לעבוד יחד, ועכשיו בוא ניקח את זה לכיתה, שבו ילדים הרבה פעמים לא מקבלים את הבחירה הזו, ואז אנחנו מצפים מהם שהם יעבדו יחד. ולכן אני ממש ממליצה להכניס מרכיב של בחירה לחלוקת הקבוצות. גם אם אנחנו לא נוכל את הילדים לבחור את... כל הקבוצה לבד, אוקיי? אנחנו נוכל לתת להם בחירה חלקית, שלפחות יהיה להם חבר אחד, שני חברים בתוך הקבוצה, כדי ששוב הם ירגישו את השייכות הזאת.
[00:27:59] Speaker B: בחירה של ההרכב, אבל גם בחירה אולי של התפקיד שלהם בתוך הקבוצה.
[00:28:02] Speaker A: יכול להיות, בהחלט, בטח בשביל תפקיד ראשוני. יכול להיות שבהמשך, כשילד ירגיש יותר נוח, ויש פחות סטרס סביב הדבר הזה, הוא יכול לקחת תפקיד שלא טבעי לו. אבל בהתחלה בוא נשאיר אותו באזור הנוחות בחלק מהדרישות, כדי שהוא יכול בעצם את כל המשאבים הדרושים לשים על ההתפתחות, בעצם על הפיתוח של הכישרון הכל כך חשוב הזה של העבודה המשותפת, לא להניח שזה קורה אוטומטית.
[00:28:32] Speaker C: בעצם אם החוויות הראשונות של ה-co-agency יהיו טובות, כי תהיה בהן קצת בחירה. ותחושה של שליטה, ואולי חיבור לנושא, אז אחרי כמה חוויות כאלה, הילד כבר בעצם באופן כן טבעי, יכול להיות, יתפנות אתגרים גדולים מאלה, לעבוד עם ילדים אחרים, עם תפקידים אחרים, עם נושאים פחות נוחים, אבל צריך להתחיל להניע את המנוע הפנימי עם איזושהי חוויה טובה.
[00:28:58] Speaker A: נכון.
[00:28:59] Speaker C: וזה די פשוט, כשחושבים על זה.
[00:29:01] Speaker A: זה לא, אני לא יודעת אם זה די פשוט, אבל זה יותר פשוט ממה שאנו חושבים. אני חושבת שהמסר השני שלנו מדבר על המטרות, בסדר? וזה מאוד מתחבר למה שכרגע אמרנו. מה המטרה שלי בפעילות השיתופית, ב-co-agency? ואם אני נותנת מטרה שהיא נגיד מטרה הישגית, מטרה לימודית, מטרה של ציונים, מטרה שמעלה סטרס, יהיה לילד יותר קשה. להגיע ל-co-agency הזה. לא כל משימה שמתאימה ליחיד מתאימה גם לקבוצה. לכן אני שוב אומרת, כדאי לחשוב על משימות שהן אולי לא לימודיות, אולי הן יותר משחקיות, אולי הן יותר בנייה של משהו, אוקיי? שכן מפתחים את ה-co-agency הזה. אני חושבת על הבית ספר של הבן הצעיר שלי. הוא כבר לא כל כך צעיר, אבל הוא היה ביסודי בית ספר מיוחד, ואחד מהדברים שהם עשו, הם לקחו אחריות על פארק סמוך לבית ספר, והם בנו שם ביחד שבילים וספסלים, וזה סוג של מטרה שהיא מאוד עוזרת לילדים, גם להבין, אוקיי, אני פועל ככה, אתה פועל ככה, עכשיו ספסל נפל, אם נעשה ככה וככה, ספסל... וזה בלי הלחץ של גם הערכה של הציונים, של ה-high stakes, שזה פשוט יותר מדי לילד להתמודד גם עם זה וגם עם זה. לכן אני ממליצה במשימות של co-agency, של הפעלנות המשותפת הזאת, ללכת באמת לדברים שהם פשוטים יותר, אולי טיפה יותר באמת פעלנים, יותר משחק. אוקיי, יותר אפילו סתם בוא נשב ביחד ונראה מה יוצא, במקום ללכת מיד על ההישגיות.
[00:30:52] Speaker C: שזה מחזק גם את כל מה שחשוב לנו בנושא של נטילת יוזמה ומעורבות חברתית, נכון? זה כבר מחזק גם עוד כמה דברים.
[00:31:00] Speaker A: כן, אני הסתכלתי על התכחיש של המורה הזאת, שכל כך התלהבה מזה שהם הביאו סבות וסבתות, ואני שאלתי את עצמי, וזה היה נורא יפה, שאלתי את עצמי, האם ואיך היא נותנת...
ציון. האם אפשר לתת ציון לעובדה שאחת הביאה סבתא והשנייה לא? זאת אומרת, יש פה בעצם, כל התגמול הופך להיות בעצם לשאלה ערכית, אוקיי?
[00:31:22] Speaker C: שאלת הערכה. שאלת הערכה. האם אנחנו באמת צריכים כל כך להיצמד לנושא של הערכה לכל משימה? בטח ובטח שמדובר בקו-איג'נסי.
[00:31:31] Speaker B: נכון. יש פדגוגיה שנקראת פדגוגיה אקטיביסטית. אני למדתי אותה מחברה בשם מירב, שניהלה בית ספר בראשון, בית ספר בן גוריון, ואיריס שעבדה איתה, אחר כך מנהלת או ניהלה את בית ספר שמיר בהרצליה.
[00:31:47] Speaker C: הם יוזמים גדולים.
[00:31:50] Speaker B: ואחד הדברים המדהימים שהם עושים זה באמת להסתכל על הסביבה. אם זה למפות את העסקים הקטנים שיש באזור, אם זה לכתוב מכתבים לראש העיר. לראש הממשלה, לנשיא המדינה, על דברים שרלוונטיים עבורם, שהם רוצים להשיג עבורם. זאת אומרת, אגב, יש כאן את העניין של ה-agency, שכל אחד, אתה רוצה לחולל שינוי, אז תעשה משהו, אבל גם העניין שהם פועלים כקבוצה, הם יצרו איזושהי אנציקלופדיה על שחיינים פאראולימפיים. אז הם שילבו שם היבטים אורייניים, הם שילבו שם היבטים אולי גם מתמטיים. הרבה מאוד אוריינות של איך לכתוב ניסוחים משלב לשוני, אבל הם הכניסו גם אלמנטים אחרים, זאת אומרת, הם לא בדקו רק על פי, אם הוא כתב את הדברים לפי האופן הנכון של הסוגה הנדרשת, אלא יצרו כאן משהו שהורבה יותר מפריע אותי.
[00:32:43] Speaker C: זה משהו שהוא מעבר להערכה הרגילה או לדברים הרגילים שאנחנו בדרך כלל רואים אותם. אני גם רוצה להתחבר כאן, זה קצת מודלינג מה שאת מדברת עליו, כי... גם במט"ח ממש לקחנו את הסיפורים של בית ספר שמיר והכנסנו אותם לתוכנית הלימודים הכתובה כדי ללמד ילדים שילדים אחרים יכולים לעשות את זה. זאת אומרת, התחושה הזאת של ה-co-agency יכולה גם להיווצר מזה שאני לומד מהצלחות של ילדים אחרים שעשו דבר כזה, שהנגישו חוף ים ושהנגישו חורשה לעיוורים ועשו כל מיני פרויקטים מאוד מאוד גדולים. ואני רואה שאחרים יכולים, אז זה הדבר, התגמול החיצוני, המשוב מבחוץ, בעצם מגיע מזה שאני מסתכל ולומד מאחרים. מה האחרים עשו? ואני יכולה לעשות את זה גם.
[00:33:35] Speaker B: אחרים כקולקטיב.
[00:33:36] Speaker C: אחרים כקולקטיב, בדיוק.
[00:33:38] Speaker A: אז בואו אולי רגע באמת נגיע לדבר הזה של התגמול, של הערכה, כי זה מאוד מעניין מה שאפרת אומרת. מתברר במחקרים שהרי אני יכולה בעבודה משותפת לתת בעצם את הערכה בשני אופנים. אני יכולה להעריך כל ילד לפי בעצם התרומה היחסית שלו בעבודה. או אני יכולה לתת את הערכה, כן, על הקבוצה כמכלול. ומתברר שיש לזה באמת השפעות על איך אני תופס את ה... agency, את הפלנות. אם זה חלק יחסי שלי בסיפור, אז זה מחזק את תחושת ה-agency, אבל קצת מוריד את תחושת ה-co-agency. אם הערכה היא משהו משותף, כולנו עשינו את זה ביחד, יכול להיות שזה מוריד קצת את תחושת ה-agency, אך מעלה את ה-co-agency.
[00:34:34] Speaker B: אני חושבת על... אני לא מבינה בספורט יותר מדי, אז יכול להיות שאני עושה פה טעות.
אני חושבת שעל מאמן נבחרת כדורגל או כדורסל, שיכול להיות לו שחקן מעולה, אבל אם הוא לא יודע לעשות עבודת צוות, אז יכול להיות שהאג'נסי שלו הוא מצוין, אבל אם אין לו את ה-co-agency, מבחינתו הוא לא...
[00:34:55] Speaker A: לחלוטין, ולכן כל כך חשוב לשבת על העניין הזה של להבין. מה התפקיד של כל אחד, אני חוזרת על זה שוב ושוב, כי אני יכולה לתת תגמול קבוצתי, אני יכולה לתת הערכה קבוצתית, ויהיה תחושה של co-agency, אבל עדיין יכול להיות שבגלל שחלק תרמו יותר, חלק תרמו פחות, זה גורם בעצם לתחושות של אי-נוחות. ולכן אני רוצה להגיד פה שני דברים. דבר ראשון שיהיה חלוקת תפקידים ברורה. הילדה שיכלה להביא את הסבתא, יכול להיות שלילד השני אין סבתא, אוקיי? אבל יכול להיות שהוא יכול להביא משהו אחר.
והייתי ממליצה למורה, על אשת חינוך, לעבוד עם הילד הזה שאולי כרגע לא מדבר ולא עושה, כדי להבין מה הוא כן יכול להביא, אוקיי?
[00:35:45] Speaker B: כולם צריכים להיות משמעותיים, כולם צריכים להרגיש משמעותיים.
[00:35:48] Speaker A: זה לחלוטין, והדבר השני שאני אומרת זה לגבי הערכה, אחרי שהסתכלתי קצת בספרות על הערכה ומה קורה במוח בעקבות הערכה, אני מאוד אוהבת בתי ספר יוזמים כאלו, אני לא בטוחה שכל משימה שאני נותנת בבית ספר חייב להביא ערכה בציונים, כן? בית ספר שעושה פעולה, כן?
יזמית במפה, לא יודעת מה, בסביבה את הפארקים שצריכים ניקיון, את בתי האבות שבהם אולי ניתן לעזור, אוקיי? זה בעצמו תגמל, אני לא חייבת כמורה עכשיו לשים על זה ציון.
[00:36:29] Speaker C: תחשבי על זה שאפילו אם כותבים עלייך בעיתון המקומי, גם צריך עוד ציון מעבר לדבר הזה. בעצם אנחנו יכולים להוריד את כל הסטרס סביב הנושא הזה של הערכה, על ידי זה שאנחנו פשוט נבין שעצם הפעולה היא המתגמלת, נכון? ופשוט צריך לשנות משהו במחשבה שלנו, בנושא הזה.
[00:36:51] Speaker A: כן, הייתי אפילו אומרת שהערכה חיצונית ב-co-agency הוא לא כזה תורם, יותר תורם מהעניין של וואו, הנה עשינו משהו ביחד, שזה מה שיש לנו ב... קבוצות כדורסל, כן? זה הסיפור.
[00:37:08] Speaker B: הכדאי לי הזה שווה יותר מכדאי לי של ציונים במקרה הזה.
[00:37:12] Speaker A: כן, במקרה הזה, של ה-co-agency בוודאי, כן.
[00:37:16] Speaker C: ועוד דבר שרצינו להדגיש שוב בנושא של co-agency זה הנושא של חשיבות ההנחיה. כי זה חשוב מהרגע של המשימות, בהירות המשימות, ההוגנות. הליווי בדרך, ההתייחסות לתוצר, ההתייחסות לתחושות, צריך שם מבוגר אחראי שיעזור בניהול של כל העסק הזה.
[00:37:38] Speaker A: לחלוטין, כן. אני הייתי ממליצה לתת משימות של co-agency במצב שאני כמורה, בטח ביסודי, במצב שאני כמורה מקדישה לזה באמת שיעורים, ואני שם, גם כדי ללוות את התהליך, להנחות את התהליך, לדאוג לזה שזה אתגר באמת הדרגתי, גם יש קול, לא להניח שזה תהליכים שילדים יודעים לעשות באופן טבעי לבד.
[00:38:05] Speaker B: האם כל מבוגר יודע לעבוד ב-co-agency? זאת אומרת, בסופו של דבר זאת מיומנות שאנחנו דורשים מהתלמידים, שאני לא בטוחה שאנחנו יודעים לעשות אותה בצורה מספיק טובה.
[00:38:14] Speaker A: לא, לא.
[00:38:16] Speaker C: התשובה היא לא. או שלא כל מבוגר יודע לפתור משוואה, אז לא כל מבוגר יודע לעבוד. בקו-אג'נסי זאת מיומנות, זאת מיומנות שדורשת המון המון התנסות חוזרת וגם שוב חוויות של הצלחה, זה גם נורא תלויה במה אנחנו עובדים, נניח עבודות שמזמנות המון עבודות צוות, אז אנחנו בדרך כלל נהיים מיומנים בזה יותר ויותר ומשכללים את זה, ומי שעובד כל הזמן מול מחשב, לא בהכרח יהיו לו מיומנויות נורא נורא טובות של קו-אג'נסי.
[00:38:46] Speaker B: אלא אם כן עבודים בינה מלחמית. זכותית ונראית לשיחה היום זה co-agency.
[00:38:49] Speaker C: זו שאלה אחרת ומאוד מעניינת, מאוד מעניינת.
[00:38:53] Speaker A: כי ההתייחסות שלנו מתברר ל-AI ולבני אדם מבחינת co-agency זה לא בדיוק אותו דבר. אבל אני לחלוטין מתחברת למה שאפרת אמרה, ואני רוצה להגיד משהו יותר אפילו מזה, שאם ילד עבר חוויות co-agency לא טובות, יצרתי אצלו מצלולים במוח שאומרים לו, זה לא כל כך כדאי ה-co-agency הזה. זאת אומרת, אם אני כמורה לא יודעת איך לתווך את התהליך הזה, לא בטוח שזה שאני זורקת את הילדים, כן, למים עמוקים, ואומרת יאללה תעבדו יחד, יוביל לסוגי החוויות שעוזרות לילד לפתח יכולות של co-agency. יכול להיות שאני אצור מצב שבו נמנע מהדברים הללו כמו כל פחד אחר, כל חוסר יכולת אחרת שמתפתחת במשך החיים.
[00:39:47] Speaker B: אנחנו מדברים היום הרבה על סתם.
משרד מתעסק הרבה מאוד מסתם, סתם מחייב עבודה קבוצתית ולצד כל המיומנויות שנלמדות, שהן מיומנויות מדעיות, מתמטיות, היכולת לפתור בעיות. צריך להיות כאן דגש מאוד משמעותי על פיתוח ה-co-agency.
[00:40:06] Speaker A: יפה. סטאם זה אחד מהתחומים שאני מתמחה בהם, ואני מאוד אוהבת את הסטאם בדיוק בגלל זה. כי בסטאם יש פעילויות שאני יכולה לעשות שהם באופן טבעי בונים את ה-co-רגולציה הזאת, את ה-co-agency הזה. למשל, ילדים שבונים ביחד דגם של עיר מלגו, אוקיי? אנחנו ממש יכולים לראות כאן ש... התהליך הזה מתרחש באופן פחות או יותר טבעי, כי הנה ילד אחד בונה, והשני רוצה לבנות משהו אחר, ועכשיו מה אנחנו עושים ביחד? ואם אני שם כאיש חינוך, אני יכולה בעצם לתווך את התהליך הזה ולעבוד עליו, כי התוצאה מאוד ברורה מאליו. צריך לזכור שכל הסיפור של הפלנות זה תמיד פעולת הוצאה. ואם אני רוצה שהתהליך הזה יעבוד טוב בקבוצה, אני צריכה לתת לקבוצה איזושהי משימה שיש שם פעולה, תוצאה מאוד ברורים.
[00:41:05] Speaker C: אבל את יודעת, באסתם יש גם את הנושא של החקר, נכון? המון משימות שהן חקר, ואנחנו אוהבים להגיד שאנחנו עוסקים בחקר.
[00:41:14] Speaker A: נכון.
[00:41:14] Speaker C: אבל חקר זאת פעולה מאוד מאוד מורכבת.
[00:41:18] Speaker A: נכון.
[00:41:19] Speaker C: היא דורשת תפקודים ניהוליים. כל כך גבוהים, יוזמת תכנון בחירה, סקירה של ספרות, ארגון של התיעדוף והנושא של הצגת התוצר, זאת אומרת, גם בתוך הסטמפ, כשאנחנו שולחים ילדים בסדר לחקור, אנחנו צריכים להבין שזה דורש כל כך הרבה פיגומים וכל כך הרבה פישוט, כדי שהם באמת יחושו חוויה של הצלחה, כל כך הרבה יכול ליפול פה. בדרך אנחנו צריכים להיזהר בהצהרות שלנו שאנחנו עושים פעילויות חקר, אם זה לא מגיע באמת עם איזשהו תיווך צמוד שיוביל לכל מה שאנחנו רוצים.
[00:41:58] Speaker A: יפה מאוד, אז אני יכולה לתת דוגמאות, למשל שילדים שאני נותנת להם לבנות מסלול לכדורי פינג פונג, בסדר? ואני אומרת להם, הם צריכים להגיע מקצה אחד של הכיתה לקצה השני, ואני נותנת להם בריסטולים, ואני נותנת להם, כן, גלילי נייר טואלט ודברים כאלו. ואז באמת, תוך זמן מאוד קצר מתפתח שיח כזה של ילדים שאומרים בוא נעשה ככה וככה, בוא נעשה את זה ככה, הם בונים משהו והכדור נופל. ואז אומרים וואו, הזווית פה חדה מדי, אני באמת ראיתי ילדים, אפילו בבית ספר יסודי אומרים דברים כאלו.
אבל בתוך הקבוצה הזו אני גם תמיד רואה חלק מהילדים שהם כבר לא בשיח הזה. אוקיי, השיח מתנהל בין כמה ילדים שהם... כבר לגמרי בתוך הפלנות השיתופית וכמה שהם מחוץ לעניין הזה.
[00:42:46] Speaker B: אם אנחנו מדברים על פדגוגיה של זהות, אז שאלת הרלוונטיות והמשמעות כחלק מתפיסה של מוטיבציה לעשות תהליך היא מאוד משמעותית. כלומר, אני חושבת שכשאני נותנת משימה, את נתת כאן משימה שמתאימה לכל אחד, היא משימה נהדרת, אבל אני מסתכלת גם על משימות שמשימות... שהן יותר קשורות להון תרבותי.
אז החשיבות שהתהליך הזה יהיה רלוונטי לכולם, שכולם ירגישו שהם יכולים להיות בתוכו, שגם אם הם לא מביאים את הסבא או הסבתא, הם יכולים להביא משהו אחר בתוך התהליך הזה, הוא מאוד מאוד חשוב, וגם בתוך הדבר הזה אפשר לייצר תפיסות והיבטים ומשימות סתמיות נקרא לזה, ולא רק משימות אורייניות או... ששייכות לאיזושהי תרבות, אני ראיתי מקומות שבהם בית ספר באמת הסתכל ובדק איך הוא מייצר, איך הוא משמר תרבות בית ספרית, איך הוא משמר את כל התובנות שיש של אנשי הקהילה והסביבה, ושמו את זה כאיזשהו תהליך של בעיה וממש חקרו אותה, ויצרו פתרון של איזשהו תיעוד, שנעשה פה איזושהי עבודה משותפת, זאת אומרת, התהליך הזה, הסטמי, מעבר לכל הרכיבים שאמרתם, צריך להיות גם כזה שבאמת הילדים מרגישים שהוא נותן פתרון.
[00:44:07] Speaker A: יפה. את צודקת במאה אחוז, התהליכים הטובים ביותר של ה-co-agency עושים את שני הדברים הללו. הם נותנים לכל ילד מקום, והתוצאה, התוצר בעצם, הוא בעצמו כבר התגמול. וזה מאוד מאוד חשוב, זה מה שאת תיארת כרגע, שילדים החליטו גם איך לתעד, והתיעוד הזה היה בעצם הסיפור.
[00:44:31] Speaker C: אגב, לפעמים אפשר פשוט לשאול את הילדים, איך היית רוצה להיות יותר מעורב, כי לפעמים אנחנו לא יודעים.
[00:44:37] Speaker A: נכון.
[00:44:38] Speaker C: נכון, לא תמיד ישנו את המורים, את כל התשובות שבעולם, ואז אפשר לשאול אותו, מה יכול לגרום לך כרגע להרגיש יותר טוב, יותר שייך, האם יש לך סיפור שהיית רוצה לספר, אולי יש לך רעיון משלך. יוזמה משלך, משחק שהיית רוצה לחבר למה שאנחנו עושים עכשיו. זאת אומרת, גם השיח לא מעל הילד, אלא עם הילד, בעצם יכול מאוד מאוד לעזור לתחושת השייכות, לתחושת הערך, לתחושת המשמעות, לכל מה שאנחנו רוצים שיקרה באג'נסי ובקו-אג'נסי.
[00:45:07] Speaker A: אני מציעה ממש לאנשי חינוך בכל מה שנוגע לקו-אג'נסי, לעשות אחרי... כל התיווך וההנחיה והבהירות של התפקידים והמטרה המשותפת, רגע לעשות צעד אחורה. ולנסות להבין למה ילד מסוים לא נמצא בתהליך הקבוצתי. האם זה נובע מאולי ביישנות? הוא מתחיל להגיד משהו ואף אחד לא מקשיב, אפשר מאוד בקלות לראות את זה. האם הוא בעצם מתנתק? הוא כבר... סובב את הכיסא ומסתכל על משהו אחר, ולמה זה קורה? או שמה שגם קורה, ילד לפעמים לא יודע פשוט איך להיכנס לדיון המשותף, שגם זה משהו שצריך לדעת וללמוד. שימו לב שכל אחד מזה יכול לשבת, דיברנו על ה-UDL, על המערכת הרגשית, המערכת של המיומנויות, נקרא לזה, הניהוליות. והמערכת של הידע הקודם, אני יכולה לברר עם ילד איפה זה יושב, האם הוא בלחץ מבחינה רגשית, האם הוא פשוט לא יודע איך לעשות את זה, וזה דברים שונים.
[00:46:13] Speaker C: ואת עוד פעם חוזרת למקום החשוב הזה שco-agency זה לא רק בין חברי הקבוצה, זה בין המורה והתלמיד.
[00:46:20] Speaker B: יפה.
[00:46:20] Speaker C: ברגע שהמורה בעצם יודעת את כל מה שאנחנו עכשיו דיברנו עליו, אז אם הילד מראה התנגדות או הימנעות, עם המצב כזה, כי היא בעצם תבין מה קורה לו, נכון? היא בעצם תבין, ואז היא יכולה לחשוב על איזשהו פתרון מתוך התפקודים הניהוליים ולא מהמקום הרגשי.
[00:46:42] Speaker A: יפה. פה אנחנו חייבות להזכיר את המושג של הקורגולציה.
בעצם הסיטואציה שבו, כן, המערכת הרגש שלנו היא מדבקת אחת את השנייה, בסדר? אם אני בלחץ, אז גם התלמידים שלי יהיו בלחץ.
ואז אני צריכה לחשוב איך אני עושה את זה ש... לא תהיה הלחץ הזה, זה מאוד קשה, זה קצת כמו להגיד אל תחשבי על פיל ורוד.
מצד שני, אם אני כמורה מבינה שכן, יכולים להיות כל מיני פיקשושים תוך כדי התהליך הזה, ואני לוקחת את זה בעצם בצורה טובה, כי אני מבינה שאני בונה פה משהו שלא ניתן לראות ולמדוד, אני בונה פה co-agency, ויש פה למידה מטעויות, גם שלי כמורה. אני יכולה להירגע והרוגע שלי בעצם זה הקורגולציה, מרגיעה גם את הילדים ואני אראה את זה בחזרה בעבודה השיתופית שלהם.
[00:47:38] Speaker B: אנחנו לקראת סיכום ודיברנו על המתח בין האג'נסי לקורג'נסי ודיברנו על החשיבות של תחושת השייכות.
אמרנו שקורג'נסי זה דבר מורכב הרבה יותר ממה שאנחנו מניחים וצריכים להתייחס אליו כמשהו מורכב. מורכב, שדורש פיגומים.
דיברנו על כך שחייב להיות ברור לכל אחד מה הוא עושה ומה המשמעות שהוא מוביל לתוך התהליך הזה, על העובדה שהתגמול צריך להיות חלק מהעניין ולא רק תגמול של ציונים, אלא תגמול מעצם שיתוף הפעולה, מעצם השגת התוצר המצופה בעקבות שיתוף הפעולה זה התגמול.
דיברנו על חשיבות של הפחתת הסטרס, לזהות ולהבין שכשאדם נמצא בתוך סטרס, בין אם זה המורה ובין אם זה תלמיד, ה-co-agency לא יוכל להתקיים, על חשיבות של הנחיה ברורה, של משוב ברור.
[00:48:32] Speaker C: הבנת הכל.
[00:48:33] Speaker B: הבנתי הכל.
[00:48:35] Speaker A: הבנת הכל.
[00:48:36] Speaker B: טיפ זהב נוסף, או שסיכמנו את כל הדברים?
[00:48:38] Speaker A: יש לי טיפ זהב אחד, כי עכשיו אנחנו משאירים אנשי חינוך עם כל כך הרבה תובנות. וכל כך הרבה דברים שצריך לחשוב עליהם ב-co-agency, וזה גם קצת מלחיץ, כי אם אני לא עשיתי את זה נכון, אז מה יקרה בהמשך?
אז אני רוצה להגיד, קחו את זה בקלות, בסדר? באמת אני רוצה להגיד, גם מורים צריכים לתת לעצמם מרחב של co-agency ושל היכולת לעשות טעויות. תתנסו במשימות שונות, בדברים שונים, תעשו אולי איזשהו משחק.
תביאו כוסות חד פעמיים ותנו לילדים לבנות מגדלים, אוקיי? ופשוט תראו מה קורה. תשחקו עם זה קצת כדי בעצם ללמוד על ה-co-agency ממש מתוך הניסיון שלכם.
[00:49:22] Speaker B: בעולם היהודי היו אומרים לא בשמיים הוא, זה דבר אפשרי.
[00:49:25] Speaker A: בדיוק.
[00:49:26] Speaker C: ואני רוצה רק להגיד במשפט שכשזה עובד, זה עובד כל כך טוב שקשה להוציא ילדים חזרה מפעילות כזאת. זאת אומרת, יש איזו חדוות למידה שכשזה עובד, קשה להוציא, הם לא רוצים לעשות את ההפסקה לפעמים, נכון? כן. מרוב ההתלהבות. צריך לזכור את זה, ילדים אוהבים ללמוד, ילדים אוהבים להיות ביחד. הם פשוט צריכים מבוגר שיעזור להם לפעמים בדרך לשם.
[00:49:50] Speaker B: זהו. ולהסיר את החסמים.
[00:49:52] Speaker A: ולהסיר את החסמים, כן.
[00:49:55] Speaker B: אז תודה רבה, היה מרתק.
[00:49:58] Speaker C: גם לנו.
[00:49:58] Speaker A: גם לנו, תודה רבה.
[00:50:00] Speaker B: ולפני שנסיים, חשוב לי להזכיר לכם ולכן, והוגנות כמו גם הכלה, מתקיימות בראש ובראשונה בתוך הכיתה. והמשב הכי חשוב, הכי יקר, הכי משמעותי במערכת החינוך, הוא המורות והמורים ושות ההוראה שלהם. תודה לחנה ללוש, מנהלת האגף הבכיר לחינוך יסודי, על ראיית הוגנות כערך מרכזי בחינוך, ותודה לכל צוות מת"ח. ותודה לכן ולכם, מאזינות ומאזינים, שהצטרפתם לעוד פרק של הכלה למעלה. כל החומרים על הוגנות בחינוך מחכים לכם בתיאור הפרק. ניפגש בפרק הבא.
